ליבוביץ ואח' נ' דסנד ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד. עסקינן בתאונת דרכים בגינה נגרמו נזקים הן לרכבה של התובעת והן לרכבה של הנתבעת.

אין חולק כי התובעת נהגה ברכב ואילו הנתבע מס' 1 נהג ברכב הנתבעת.

שני הנהגים העידו ונחקרו בחקירה נגדית.

אין חולק כי התאונה התקיימה וכי נגרמו נזקים, כשלא הובאו ראיות לסתירת הנזקים הנטענים.

רכבו של הנתבע מס' 1 עמד בכביש לפני רכבה של התובעת. הנתבע אישר ניסה לתמרן על מנת להיכנס למקום חניה.

גרסה זו של הנתבע מתיישבת עם עדותה של התובעת.

מצאתי את עדותה של התובעת אמינה בעיניי.

יצוין כי לא חלה על התובעת חובה לצפור משהיא מבחינה כי רכב הנוסע לפניה החל בנסיעה לאחור. יתר על כן, לעיתים אין אפשרות לצפור בפרק הזמן שלמן התחלת הנסיעה לאחור ועד למפגש שבין שני הרכבים.

הנתבע לא ידע לציין לאיזה מקום חניה הוא ביקש להגיע, ועבד באותה עת בחברה מסודרת אשר פרטי הלקוח אליו שאף להגיע נמצאים ברשותה, לא טרח הנתבע להמציא את הפרטים לקראת הדיון.

יצוין כי בכתב ההגנה נטען כי הנתבע החל בכניסה לחניון בעוד שככל הנראה ומעדות שני הנהגים עולה כי לא קיים חניון בנקודת המפגש בין המכוניות, אלא לכל היותר ביקש הנתבע להיכנס למקום חניה בצידו השמאלי של הכביש.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה, ודוחה את התביעה שכנגד.

עוד יצוין כי הנתבעת 2, התובעת שכנגד, לא הגישה כתב תביעה ולא תבעה את נזקיה, אלא רק לאחר שהוגשה נגדה תביעה.

סוף דבר, הנתבעים ישלמו לתובעת את הנזק שנגרם לה בהתאם לחוות דעת שמאי הרכב בסך של 4,316 ₪, וכן את שכר טרחת השמאי בסך של 543 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מהיום שבו שולם שכר טרחת השמאי.

כמו כן, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 600 ₪.

היות ולא נגרמו נזקי גוף, אינני פוסק בגין טרחה ועוגמת נפש.

הנתבעים ישלמו את הסכומים שנפסקו בתוך 30 ימים מהיום.

לבקשת נציג הנתבעת 2, אני מורה על החזרת הפקדון שהופקד - בגין שכרו של העד - לנתבעת 2.

ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תש"ע, 01/09/2010 במעמד הנוכחים.

יובל גזית, שופט