ליאור נ' משרד התשתיות/המשרד הראשי

החלטה

בקשה לפטור מאגרה שהגיש המבקש ביחד עם תביעה בסך 148 מיליון ₪ נגד משרד התשתיות.

קיים קושי להבין את התביעה המודפסת על גבי עמוד אחד, אך המבקש צירף אליה תביעה קודמת שהגיש לבית משפט זה, על אותו סכום בדיוק (ת"א 34810-09-11), אף היא על עמוד אחד, ומצירוף שני המסמכים ניתן להבין כי בחודש מאי 2002 כתב המבקש לראש הממשלה ולבית המשפט המחוזי שדן בפינוי וסגירת מתקן פי גלילות כי הוא מציע להעביר את מתקן פי גלילות לים, לאוניה, למרחק כזה, שאפילו אם הגז יתפוצץ, לא ייפגעו אנשים. המבקש טען בתביעתו כי באחד העיתונים נכתב שמשתמשים ב"פטנט" שלו, ולפיכך מגיעות לו זכויות יוצרים על רעיון זה, והוא מבקש לקבל את סכום תביעתו בגין הנזק שחסך.

באותה תביעה דחתה כב' הרשמת עובדיה ביום 16.11.11 את בקשת המבקש לפטור מאגרה, ובמסגרת ערעור שהוגש על החלטה זו קבע סגן הנשיא כב' השופט שילה ביום 11.12.11 כי "החוק אינו מקנה למערער בנסיבות המפורטות בכתב התביעה עילת תביעה נגד המשיבים. לפיכך הערעור נמחק וכך גם התביעה האזרחית".

הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון (ע"א 9487/11) נמחק על ידי רשם בית המשפט העליון ביום 13.2.12 עקב אי תשלום האגרה ואי הפקדת ערבון, וביום 25.3.12 שב המבקש והגיש המערער את התביעה הנוכחית אליה התלוותה כאמור בקשה נוספת לפטור מתשלום האגרה.

המשיבים הגישו התנגדות לבקשה והמבקש השיב על התנגדות זו.

אינני מוצא מקום להעמיק בבקשת המבקש, שכן בית משפט זה אמר כבר את דברו, הן בהחלטת כב' הרשמת עובדיה והן בפסק דינו של כב' השופט שילה שנזכרו לעיל.

אינני מוצא כי חל שינוי במצב הדברים ששרר עת ניתנו החלטות אלה לעומת המצב היום.

עילת התביעה של המבקש לא השתנתה, כאשר התוספת היחידה לעומת התביעה הקודמת היא שהמבקש טען כי כתב בזמנו "שייקחו כל פעם כמות קטנה של גז מהאוניה עם סירות קטנות". כן צירף המבקש מכתב מיום 21.2.12 מאגף פניות הציבור במשרד ראש הממשלה שבו מצויין כי מכתב המבקש לראש הממשלה התקבל במשרד וכי מודים לו על הצעותיו ופירוט רעיונו בנוגע למתחם פי גלילות, וכן מאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך. מדובר במכתב סטנדרטי, ואין בו ובתוספת שהוספה בעניין הסירות כדי לשנות באופן כלשהו את הקביעה הקודמת בדבר העדר עילה.

לא אז ולא עתה, אין תביעתו של המבקש מקימה עילת תביעה כלשהי, וכבר מטעם זה יש לדחות את בקשתו לפטור מאגרה, שכן קיום עילה וסיכוי להליך העיקרי הוא תנאי מהותי שעל מבקש הפטור לעמוד בו. אין צורך להוסיף כי סכום התביעה הינו דמיוני, בלתי מפורט ובלתי מבוסס.

גם במישור התנאי של העדר יכולת כלכלית לא עמד המבקש. בקשתו לפטור מאגרה עוסקת כמעט כולה במצבו הרפואי של המבקש, ומצורפים אליה בעיקר מסמכים רפואיים (וכן דפי בנק וחיובי כרטיס אשראי, אישורים על תשלום קצבת מל"ל ותגמול ממשרד הבטחון), אך לא צורף אליה תצהיר וכן המבקש לא פרש כלל את מצבו הכלכלי במלואו, באופן שלא ניתן לקבוע מהי יכולתו הכלכלית שלו ושל רעייתו.

החלטות סגן הנשיא כב' השופט שילה וכב' הרשמת עובדיה שנזכרו לעיל מהוות "מעשה בית דין" החוסם את דרכו של המבקש, הן להגיש את תביעתו במתכונת בה הוגשה והן לבקש פטור מאגרה.

גם לגוף הבקשה דחייתה מוצדקת בשל העדר עילת תביעה וסיכוי להצלחתה וסכום התביעה הדמיוני הבלתי מבוסס, וכן אי הוכחת חוסר יכולת כלכלית, כאשר די באי עמידה באחד משני תנאים אלה על מנת לדחות את התביעה.

אשר על כן הבקשה לפטור מאגרה נדחית, ואם לא ישולם סכום האגרה תוך 14 יום – תימחק התביעה.

מקובלת עלי טענת המשיבים כי מדובר בתובע סדרתי המטיל עומס לפחות על מערכת בתי המשפט והפרקליטויות, וראיה לכך היא כי סמוך לאחר שנסיונו להגיש תביעה בחודש ספטמבר 2011 הסתיים בכשלון חרוץ, שב המבקש והגיש תביעה דומה להפליא לתביעה הקודמת שכבר נקבע כי אינה מגלה עילה, ובכך מטריד הוא את המערכות השונות פעם נוספת בתביעתו זו וללא כל הצדקה.

לפיכך, יש יסוד גם לבקשת המשיבים לחייב את המבקש בהוצאות הבקשה, מה גם שהמשיבים הגישו תגובה ארוכה ומפורטת לבקשה זו. החיוב יהיה בשיעור מתון יחסית, אך אין ספק כי אם יוסיף המבקש ויפתח בהליכים נוספים ללא כל ביסוס, יהיה מקום לחייבו בהוצאות בשיעורים גבוהים יותר. לא יהא בכך כדי לפגוע בזכות גישתו של המבקש לערכאות, שכן יש לכבד ולשמור על זכות גישה זו ככלל, אך לא במקרים החריגים בהם מנוצלת זכות זו לרעה, כבמקרה זה.

לפיכך, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

תזכורת פנימית נקבעת ליום 24.6.12.

ניתן בסמכותי כרשם היום, ט"ז סיון תשע"ב, 06 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: