ליאופולד נ' נוריאלי

פסק דין

ביום 31.1.2002 נכרת הסכם בין התובעים לבין הנתבע, לפיו מאשרים הצדדים כי כל ההסכמים הקודמים ביניהם בכל הנוגע להלוואה שקבל הנתבע מהתובעים בטלים ו"יחולו הוראות הסכם זה בלבד" [ סעיף 3 להסכם וכן "הואיל" שלישי; להלן: "ההסכם", נספח א' לתצהיר התובע מס' 2 (להלן: "אורבך"); ראה עדות הנתבע בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 12 עד 16].

לפי ההסכם הועמד הסכום המגיע לתובעים על סך של -.27,750 $ לתשלום לפי השער ביום התשלום בפועל [ סעיף 4 להסכם ].

התביעה היא לתשלום הסכום הנ"ל בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בלבד [סעיף 11 לכתב התביעה ].

אין חולק על העובדות הבאות: הנתבע הוא קרוב משפחה של אחת בשם אסתר שפיר ז"ל [ להלן: "שפיר" ] ושימש בכל עת רלבנטית להסכם כמנהל עסקיה ו/או מיופה כוחה במגעים בינה לבין התובעים.

בין התובעים לבין הנתבע ו/או שפיר התנהלה מערכת יחסים ארוכה וסבוכה, במהלכה נחתמו ביניהם הסכמים וחוזים שונים, חלקם מבטלים את הקודמים להם, וכולם קשורים בכך שלשפיר ולתובעים חלקים בלתי מסוימים בחלקות קרקע במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, לרבות ארבעה חניונים שהופעלו באותו מקום על ידי שפיר ו/או התובעים.

על בסיס האמור לעיל עשו הנתבע ובאת כוחו מאמצים ניכרים לערפל את הדברים ככל הניתן, בין במכוון ובין, לעתים, כך נראה לי מתוכנו המבולבל של תצהיר הנתבע, גם שלא במכוון.

אדגים במקצת את האמור.

אין חולק על כך שבהסכם נאמר כי הוא בא במקום כל ההסכמים שקדמו לו, אך בסיוג ברור שהמדובר הוא רק באותם הסכמים "...בכל הנוגע לעניינים הקשורים בהלוואה ובהחזר בלבד..." [ סיפא ל"הואיל" שלישי במבוא להסכם וראה חזרה מפורשת על הדברים בסעיף 3 להסכם ].

הנתבע צרף הסכמים שונים לתצהירו;בכך אני מקל עם הנתבע שלא הקל עם בית המשפט; במלה "צרף" כוונתי היא שהוא התייחס בתצהירו למסמכים שצורפו לתצהיר אחר במסגרת בקשה אחרת, כאילו צורפו לתצהירו, תוך שהוא לא מדייק לעיתים בהפניה הנכונה.

בין המסמכים מצוי הסכם שנכרת במועד שלא צוין על גביו ומסומן כנספח ב/7 ובסעיף 4 לאותו הסכם נאמר כי "...הצדדים מוותרים על כל טענה או חוב קודם להסכם זה".

אני מניח שלהסכם זה התכוון הנתבע בעת שכתב בתצהירו כי בסעיף 4 להסכם המצורף כ – ב/6 קיים סעיף הוויתור הנ"ל, כאשר הנספח ב/6 אינו מכיל סעיף כזה [ ראה סעיפים 47, 48 לתצהיר הנתבע ].

אלא שנשכח מהנתבע כי ההסכם לא נעשה בין אורבך לבינו אלא בין חברה שבה היו התובעים מנהלים ו/או שותפים בשם חברת אי.אר.אי.אס שירותי נדל"ן ישראל בע"מ [ להלן: "חברת התובעים" ] ובין ונראה גם בבירור כי תוכנו אינו נוגע כלל להלוואה אלא להסכמים קודמים שעסוק בייחסי השיתוף במקרקעין בין שפיר לחברת הנתבעים.

הנתבע מעדיף שלא להיות מוטרד יותר מידי בבחינת האישיות המשפטית הנוגעת בדבר זה או אחר.

הוא "פותר" את הבעיה בכך שלטענתו, שאין לה בסיס מלבד עצם הטענה, שהתובעים משתמשים בשמות רבים ושונים והוא מביא אותם כדוגמה בנספח ב' לתצהירו [ ראה סעיף 6 לתצהיר ] שם מציינים התובעים שהם פועלים לא רק בשמם אלא גם בשם חברות שונות ויחידים שונים המצוינים בשמם ולא הבנתי מה פסול בכך שהתובעים פועלים גם בשם בעלי זכויות אחרות

אני מוכן להניח כי יש "חוסר ארגון" רב ברישום הזכויות של בעליהן השונים המתחלפים כתוצאה ממכר או פטירה של חלקות המקרקעין במתחם התחנה המרכזית בתל אביב ורבים הם המתדיינים השונים [ ראה נספחים ג' עד ט' לתצהיר הנתבע ]; מאידך, למרות הליכי מחיקה כאלה ואחרים [ ראה שם ] דווקא בדיונים בבית המשפט העליון היו מיוצגים צדדים רבים משני עברי מתרס הדיונים, ללא הסתייגות, ומכל מקום, באף פסק דין או החלטה לא הוטל ספק בזכויותיהם של התובעים ו/או חברת התובעים.

אם כן, טענת ההגנה של הנתבע, אם היא קיימת, לפיה בוטל ההסכם בעקבות ההסכם ת/7, אין לה ממש.

זהה לכך הטענה לפיה רשאי הוא לקזז סכום בסך של -.1 מליון ₪ על פי פסק דין שניתן נגדו וכי מוטלת על התובעים החובה לשפותו בסכום זה לפי המוסכם עימם במסמך נספח י' לתצהירו בסכום הנ"ל [ סעיפים 38 עד 44 לתצהיר הנתבע ].

מבלי להידרש לתוכן התחייבות הכלולה במסמך נספח י' הנ"ל די שאציין שהיא ניתנה על ידי חברת התובעים לנתבע ואילו פסק הדין שאליו מתייחס הנתבע ניתן נגד שפיר ולא נגד הנתבע מחד, והתביעה הנוכחית היא של התובעים ולא של חברת התובעים מאידך [ נספח יא' לתצהיר הנתבע; מוצג במ/1 ].

יצוין כי הנתבע אפילו לא יכול היה לטעות "טעות סתם" בטענתו הנ"ל שכן בפסק הדין הנ"ל הוא מופיע כאחד הנתבעים, יחד עם שפיר; במפורש נכתב בפסק הדין שהוא ניתן נגד שפיר בלבד; הדבר מתקרב להטעיה מכוונת של בית המשפט.