ליאון ואח' נ' לוזון

פסק דין

לאחר שהסתיים הליך קדם המשפט בתביעה דנן, נקבע מועד לשמיעת הראיות בתיק - ליום 14.2.11.

לקראת ישיבת ההוכחות, הוגשה בקשה מוסכמת של שני הצדדים, בה הם עתרו כי ישיבת ההוכחות תדחה, לאור משא ומתן שהצדדים בקשו למצות אותו. בהחלטה מיום 13.2.12, נדחתה הבקשה, תוך שנקבע כי הצדדים ימצו את המשא ומתן ביניהם עד מועד ההוכחות, וכי אם לא יגיעו להסכמה, יתקיים הדיון במועד שנקבע.

הצדדים התייצבו לישיבת ההוכחות ושבו ועתרו כי בית המשפט ידחה את הדיון. לאחר שהובהר לצדדים כי לא ניתן יהיה לדחות את מועד שמיעת הראיות, עתרו הצדדים במשותף כי בית המשפט יקבע את התיק לתזכורת פנימית, שעד אליה הם ינסו להשלים את המשא ומתן ביניהם. הצדדים הודיעו באותו מועד כי הם מודעים לכך כי בית המשפט לא יקבע מועד נוסף להוכחות בתיק, וכי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה – הם יודיעו לבית המשפט האם הם מבקשים כי התביעה תימחק ללא צו להוצאות, או שהם מבקשים לסכם על סמך התצהירים.

בסופו של דבר, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה.

ב"כ התובעים עתר כי התביעה תימחק ללא צו להוצאות, ואילו ב"כ הנתבע עתר כי בית המשפט יורה על הגשת סיכומים.

ב"כ הנתבע ציין כי אם התביעה תימחק, ייוותרו חילוקי הדעות בין הצדדים בעינם. הנתבע מבקש למנוע מצב זה, והוא מבקש להגיע להכרעה משפטית במחלוקת נושא ההליך. עוד ציין הנתבע, כי לשיטתו המחלוקת העיקרית בתיק היא מחלוקת משפטית, המתייחסת לפער בין מסמכי רישום הבית המשותף לבין שטח גג הבנין נושא התבוענה בפועל, אם קיימים פערים כאלה.

מנגד, ב"כ התובעים טען כי לצורך בירור המחלוקת, יש צורך בחקירות עדים שונים, שיאשרו בעדויותיהם את הממצאים העובדתיים הנחוצים לצורך פרשנות התקנון. לכן, הוא אינו מוכן כי הצדדים יסכמו על סמך החמור בתיק, הוא מבקש שהתביעה תימחק כדי שתהיה לו אפשרות לשוב ולהגיש אותה, ולקיים ישיבת הוכחות בתביעה החדשה שתוגש על ידיו.

אני סבורה כי יש לקבל את עמדת התובעים. כפי שהובהר לעיל, הצדדים בקשו במשותף להימנע מקיום ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 14.2.11. לאחר שבקשתם נדחתה – הסכימו שני הצדדים להסדר הדיוני שצוין לעיל, תוך שהיה ברור להם כי פירוש הדבר הוא כי במסגרת התובענה הנוכחית, לא תתקיים ישיבת הוכחות נוספת.

אני סבורה כי יש לפרש את ההסכמה בין הצדדים כך, שלא תביא לכך שהאפשרות לקיים חקירות תישלל מהתובעים, אם יעמדו על החשיבות של קיום הליך כזה. כלומר - יש לפרש את ההסכמה הדיונית בין הצדדים, כך שהחלטה בדבר סיכומים בכתב תוך ויתור על חקירות, תינתן רק אם שני הצדדים יסכימו לכך.

במילים אחרות, אני סבורה כי התובעים לא היו מסכימים להסדר נושא ההחלטה מיום 14.2.11, לו היו יודעים כי הנתבע יעמוד על כך כי הליך הוכחות לא יתקיים כלל, וכי בתיק יוגשו סיכומים על סמך החומר שבתיק בית המשפט.

אכן, המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה משפטית. יחד עם זאת, אינני יכולה לקבוע בשלב זה של הדיון, כי חקירות נגדיות בתיק יהיו מיותרות ולא נחוצות. קביעה כזו תהיה אפשרית רק לאחר קיום החקירות. בשלב זה לא ניתן לשלול מיניה וביה את האפשרות שיהיה בחקירות כדי לשנות את מסקנותיו של בית המשפט ביחס לשאלה המשפטית העיקרית השנויה במחלוקת.

מכאן, כי קבלת עמדת הנתבע עשויה לפגוע במצבם המשפטי של התובעים – שהזכות לקיים חקירות נגדיות תישלל מהם. מאחר שההסדר הדיוני הושג כאמור בהסכמה הדדית של שני הצדדים, אין מקום – כפי שהבהרתי – להניח כי זו היתה כוונת הצדדים.

לכן, אני סבורה כי בהעדר הסכמה של התובעים לכך כי יוגשו בתיק סיכומים על סמך חומר הראיות, יש מקום לקבל את בקשתם, ולאפשר להם לבחור בחלופה המוסכמת השניה שנקבעה במסגרת הסכמת הצדדים מיום 14.2.11 – קרי מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

יש לציין אף אם אפשרות כזו פוגעת בנתבע – הרי שאין מדובר בפגיעה בלתי סבירה. מלכתחילה, לא היה הנתבע זה שפנה לבית המשפט ובקש הכרעה בסכסוך בין הצדדים, אלא התובעים הם שיזמו את ההליך והגישו את התביעה. התבועים אף נשאו כמובן בתשלום האגרה לצורך כך, תשלום שלא יושב להם, ושהם יצטרכו לשוב ולשלמו אם יבקשו להגיש את התביעה פעם נוספת.

כלומר, מלכתחילה, הסכסוך לא הפריע לנתבע בצורה משמעותית – אלא דווקא לתובעים. הדרך פתוחה בפני שני הצדדים לשוב ולפנות לבית המשפט – אם ימצאו לנכון, כאשר ה"מחיר" של פניה נוספת כזו, על ידי מי מהצדדים, יהיה חובתו לשלם את אגרת בית המשפט.

בנוסף, מובן כי משמעותה של ההחלטה הנוכחית היא כי מועד בירור הסכסוך יידחה. אולם "מחיר" זה נובע מהחלטתם המשותפת של הצדדים שלא לנצל את מועד ההוכחות שנקבע להם במסגרת ההליך דנן.

גם מטעם זה אני סבורה אם כן כי אין מקום לקבל את עמדתו של הנתבע, ויש לפעול בהתאם להסדר בין הצדדים, תוך העדפת עמדתו של התובע בהקשר זה.

סוף דבר – התביעה נמחקת. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ב, 15 מאי 2012, בהעדר הצדדים.