ליאון ואח' נ' אשטה ואח'

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 21.5.12 בכביש 4 לכיוון צפון – כביש שירות במחלף אלוף שדה.

2.על פי הנטען בכתב התביעה רכב התובעת עצר במפרץ תנועה, ללא הפרעה לתנועה בעקבות התחממות יתר של רכבה. לפתע רכב הנתבעים איבד שליטה ופגע ברכב התובעת והדף אותו לעבר גדר ההפרדה.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה מטעם הנתבע 1, הבחין ברכב התובעת שרוצה לחתוך לעבר הנתיב הימני, הספיק לעצור ורכב שהיה מאחוריו לא הספיק לעצור, פגע ברכבו והדף אותו לעבר רכב התובעת. גירסא זו חזרה על עצמה גם בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים מיום 3.10.12.

4.הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד מר יוסף אמסלם, נהג הרכב שלטענתם פגע ברכבם מאחור והדף אותם לעבר רכבו של התובע.

5.צד ג' לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. כאמור בהודעה מטעם הנתבעת מיום 12.2.13 נמסרה הזמנה לדין והזמנה לדיון לצד ג' אך הוא סירב לפתוח את דלתו. בהתאם להודעת הנתבעים, הנני רואה במסירה שבוצעה לצד ג' ביום 24.1.13 כמסירה כדין.

6.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.בהתאם לעדותה של התובעת ומר מעטוף, הנהג ברכב התובעת, והשרטוט שסומן ת/1, רכבם של התובעים עמד באופן ישר במפרץ שבין שני נתיבים שמימין ירידה לכיוון תל השומר ואוניברסיטת בר אילן ומשמאל נתיב נסיעה ישר.

ב.לטענת התובעת ומר מעטוף רכבם היה במצב של עצירה.

ג.התובעת ומר מעטוף לא יכלו לשפוך אור על נסיבות הפגיעה ברכבם מבחינתו של הנתבע וצד ג'.

ד.מעיון בתמונות הנזק של רכב התובעת (נ/3), ניתן להבחין בנזק בצדו הקדמי של הרכב, ככל הנראה כתוצאה מפגיעה במעקה הבטחון וכן בפגיעה בצידו הימני אחורי של הרכב.

ה.בהתאם לעדותו של הנתבע, נהג התובעת התבלבל ועשה פנייה ימינה. הנתבע עצר בחוזקה ואך הפריע לו בנסיעה ישר. (ר' עמ' 5 ש' 17-19 לפרוטוקול).

ו.הנתבע הציג שרטוט של מקום התאונה ונסיבותיה (נ / 2). בהתאם לשרטוט כאמור רכב התובעת סטה ימינה והיה במצב של אלכסון כלפי צד ימין לכיוון אי התנועה ובסמוך לגדר ההפרדה.

ז.לאור זאת שרכבה של התובעת נפגע מאחור בצדו הימני בלבד ואין המדובר בפגיעה ישרה "אחור לחזית" כפי שנטען על ידי התובעת ומר מעטוף, אזי עדיפה בעיניי גרסתו של הנתבע לעניין נסיבות התאונה ולכך שרכב התובעת בלם וסטה ימינה לכיוון מפרץ החנייה בסמוך לגדר ההפרדה ולא כפי מצב הדברים, הנטען על ידי התובעת ומר מעטוף, לפיו רכב הנתבע פגע ברכבם שעמד ישר מאחור – פגיעה של "אחור לחזית".

ח.תקנה 53 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 קובעת:

"לא יבלום נוהג רכב את רכבו פתאום, אלא לשם מניעת תאונה שאי-אפשר למנעה בדרך אחרת או אם הדבר הכרחי מטעמי בטיחות התנועה; האמור בתקנה זו לא יחול על בלימת רכב לשם ניסוי בלמיו, בתנאי שלא יערוך אדם ניסוי כזה אלא לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות הדרושים והבטיח שאין הניסוי עלול לסכן או להפריע לרכב הנוסע בדרך."

רכב התובעת בלם וסטה ימינה ולא בכדי למנוע תאונה, אלא בגין התחממות יתר ברכבה, כטענת התובעת ומר מעטוף.

ט.יחד עם זאת, הנתבע לא שמר על מרחק סביר מרכב התובעים ואם ובמידה היה שומר מרחק מרכב התובעת, על אף טענה בדבר הדיפה ע"י רכב צד ג', היתה נמנעת התאונה.

י.בנסיבות אלו, הנני רואה בנתבעים כאחראים חלקית לנזקיה של התובעת, באשר לא שמרו מרחק מרכבה, גם בהנחה שנהדפו כלפי רכבה ע"י רכב צד ג', ואת התובעת והנהג מטעמה כאחראיים לתאונה בכך שבלמו וסטו ימינה בפתאומיות ולא בכדי למנוע תאונה. לתובעת ולנהג מטעמה רשלנות תורמת לעצם קרות התאונה בשיעור של 25% ולנתבעים אחריות לתאונה בשיעור של 75%.

יא. זאת ועוד, הנני רואה בצד ג', כמי שהדף את רכב הנתבעים לעבר רכב התובעת - טענה שלא נסתרה, כאחראי לשיפוי הנתבעים בגין כל סכום אותו ישלמו לתובעת.