לי אור נ' אוסוסקין

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום דמי תיווך.

לטענת התובע, מתווך במקצועו, חתמה הנתבעת ב-2.12.08 על טופס לתשלום דמי תיווך (סומן כנספח א' לכתב התביעה), לפיה התחייבה התובעת לשלם 2%+מע"מ, דמי תיווך מנכס שבסופו של דבר רכשה שהינו: בית מרגלית, המצוי בפינת רחובות כרמל הזית במושבה בנימינה, המופיע באותו טופס התחייבות מיום 27.7.08 (הטופס הוא מתאריך זה אך החתימה עליו ביחס לנכס נשוא כתב התביעה היא מתאריך 2.12.08) והנרשם בטופס ההתחייבות כנכס מס' 5. (להלן: "הנכס").

עוד טוען התובע, כי הוא שימש כגורם היעיל בביצוע העסקה של קניית נכס זה, לאחר שהנכס ופרטיו המלאים נמסרו על ידו והנכס אף הוצג בפועל לנתבעת, אשר רכשה אותו לאחר התמחרות שנערכה בתל אביב.

הנתבעת מצידה לא הכחישה את חתימתה על אותו טופס (נספח א') ואולם הסבירה, כי החתימה נעשתה בנסיבות שבמהלכן לא ידעה כלל, כי היא מוחתמת על הנכס האמור, נכס שהיה מוכר לה זה מכבר ואשר בגינו ניתנה התחייבות מצידה ואף הוצג בפניה פיסית על ידי משרד תיווך אחר (משרד תיווך בראל). עוד טוענת הנתבעת, כי נסיבות החתמתה היו בחושך, כשהיא ממהרת לקחת את בתה הממתינה לה באחד מרחובות בנימינה וכאשר למעשה התובע מחתים אותה על נכס שבפירוש לא הוצג בפניה על ידו כלל. הנתבעת טוענת שהתובע לא שימש בשום שלב רלוונטי לרכישת הנכס כגורם יעיל כלשהו שסייע בקנייתו של אותו נכס.

לתמיכה בעדותה, הביאה הנתבעת לעדות את העדה הגברת אסתר לביא, אשר שימשה בעת הרלוונטית כמתווכת במשרד תיווך בראל וכיום אינה עובדת באותו משרד, למעשה היא אינה עובדת באותו משרד תיווך למעלה משנה ועוד אתייחס בהרחבה לעדותה בהמשך.

לאחר ששמעתי את העדויות ואת החקירות הנגדיות של בעלי הדין ועיינתי במסמכים שהוגשו לי ובסיכומים בעל פה שנערכו במעמד הישיבה אני נותן בזה את פסקתי:

דין התביעה לתשלום דמי תיווך להידחות, תוך תשלום הוצאות משפט, כפי שיובהר בהמשך.

להלן הסברי ונימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

לטענת התובע, חתמה הנתבעת בדצמבר 08 (2.12.08) על זכאותו לדמי תיווך בשיעור של 2% +מע"מ וזאת לאחר שהציג לנתבעת את הנכס האמור. התובע נמנע בכתב התביעה ובתצהירו התומך לציין את הנסיבות במהלכן הוצג הנכס בפועל בפני הנתבעת ולמעשה למדתי לראשונה על דרך הצגת הנכס כנטען על ידו אך ורק בחקירה החוזרת של ב"כ, לאחר החקירה הנגדית. אדגיש, כי אינני נותן אמון בדרך הצגת הנכס על ידו, כאשר הוא נמנע מהצגת הדברים למעשה לכל אורך ניהול התיק, עד לאותו שלב שבו התבצעה החקירה החוזרת.זאת ועוד, התובע לא הכחיש, כי נסיבות החתמת הנתבעת נעשו בחושך ובצורה שקשה להגדירה כצורה מסודרת שבמהלכה ניתן להתרשם מן הנכס שלטענתו הוצג בפני הנתבעת וכאמור אינני נותן אמון, כי נכס זה הוצג על ידו כלל.

לתמיכה בעמדתו, כי הנכס הוצג הלכה למעשה בפני הנתבעת הציג התובע תמלול שיחה שהינה האזנת סתר שנערכה עם הנתבעת ביום 27.5.09 (כ-6 חודשים לאחר החתמתה ביום 2.12.08 על נספח א') ובהמשך ולאחר סיום התיק אף המציא לביהמ"ש את הדיסק המלא של אותה שיחה על מנת שביהמ"ש יאזין לה.(אני מורה להחזיר את הדיסק עם משלוח פס"ד לתובע).

קראתי בעיון רב את תמלול השיחה, ובכל הכבוד לטענות התובע, לא מצאתי שם שום ביסוס לטענותיו להיפך, גרסת הנתבעת כפי שנמסרה בביהמ"ש ועוד אתייחס אליה בהמשך, עלתה בקנה אחד גם עם העולה מתוך שיחה זו, שהינה שיחה ארוכה יחסית ושנעשתה בנסיבות שהנתבעת לא ידעה כלל כי היא מוקלטת, ובמהלכה חוזרת הנתבעת לכל אורך השיחה על עמדתה.וכך מציינת בין השאר הנתבעת בעמ' 2 לתמלול השיחה, דהיינו ממש עם תחילת השיחה:כאשר היא נשאלת על ידי המתווך: "חביבה שלי, הנכס הזה את חתומה עליו, ראית אותו ב-2.12.08" והיא עונה: "לא, לא, לא. אני זוכרת מה קרה. אני זוכרת שהלכנו ל... אתה לא. אני לא ראיתי איתך. בוודאי אני לא ראיתי איתך ואני אגיד לך מה עשית לי. אז אנחנו הלכנו, אני זוכרת פשוט, שהייתי עם הבת שלי, מאוד מיהרתי, הלכנו לרחוב ההגנה, לשושי והחתמת אותי שם בחושך על שלושה דברים שזרקת לי, אבל אני לא ראיתי את זה, אז זה לא יכול להיות שאתה..."גרסה זו היא גרסה שעולה בקנה אחד עם סעיף 6 לכתב ההגנה הנתמך בתצהיר הנתבעת והמתאר בפרוטרוט את נסיבות ההחתמה בהן הוחתמה התובעת על אותו טופס התחייבות.

כך נאמר בסעיף 6 לכתב ההגנה: "... כעבור למעלה מ-4 חודשים מפגישתם הקודמת נפגשה הנתבעת שוב עם התובע. השניים יצאו לשטח בשעות אחה"צ המאוחרות. לקראת רדת החשיכה, הפעם הראה התובע לנתבעת בית נוסף, אחד בלבד – הבית של שושי. מאחר וכבר החשיך והנתבעת מיהרה לקחת את בתה הממתינה לה בחושך בחוץ, לא הראה התובע לנתבעת בתים נוספים פרט לבית של שושי. בתום הסיור הקצר בחושך וכשהוא יודע היטב, כי הנתבעת ממהרת לאסוף את בתה, הפציר התובע בנתבעת לחתום על מסמך. הנתבעת העדיפה בסיטואציה זו שלא לחתום מבלי שהיא מבינה על מה, אולם התובע האיץ בה לחתום על נכסים שהראה לה בביקור הנוכחי ובעבר. לבסוף ובתמימותה נכנעה הנתבעת ללחצו של התובע וחתמה. התובע אפילו לא נתן לנתבעת עותק מן המסמך עליו חתמה."גרסה זו עולה בפירוש מתוך התמליל שהציג התובע עצמו ע"י הנתבעת. התובע מנסה להיבנות מעמוד 5 לתמליל, אותה שיחה וזאת לאחר שהנתבעת עומדת על כך שהיא לא ראתה את הנכס, כאשר בעמוד 5, שורה 6 מצוין משפט אחד ויחיד: "... ויכול להיות שאתה הראית לי." הניסיון השקוף להפוך את המשפט הזה, שצריך לקרוא אותו בקונטקסט הכולל של השיחה המוקלטת, למשפט בו מודה הנתבעת כביכול, כי הנכס הוצג לה על ידי התובע, אין בו כל ממש והתמליל מצביע בדיוק ההיפך על כך שהנתבעת מציינת מפורשות, כי נכס זה מעולם לא הוצג לה על ידי התובע.

גם אם נבוא ונאמר, לגרסת התובע, כי הנכס הוצג על ידו בדרך זו אחרת, באה עדותה של המתווכת הגברת לביא שנתתי בה אמון ומפריכה אחת לאחת את טענות התובע.

ראשית, הניסיון של התובע להיבנות מאותו נספח א' המציין, כי אותם נכסים המצוינים באותו נספח הוצגו על ידו לראשונה לנתבעת, אין בה ממש. אין מחלוקת שאותו טופס מולא ביולי 2008 ובדצמבר 2008, שעה שנעשה סיבוב נוסף לאחר מספר חודשים ובבדיקתם של נכסים נוספים וליתר דיוק נכס אחד ויחיד- הוא הנכס של שושי. דהיינו, ההחתמה על הנכס נשוא התביעה בדצמבר 08 נעשתה כאשר התובעת לא רואה בכלל את הכיתוב המתייחס לכך שכביכול היא רואה את הנכס "לראשונה".

שנית, העדה מטעם התובעת, העידה ואף הציגה בעניין זה פלט של השתלשלות האירועים כפי שהוזנה בתוכנת המחשב של משרד התיווך בראל נכסים, כי הנכס נשוא כתב התביעה הוצג בפני הנתבעת עוד בנובמבר 2008, דהיינו מדובר בחודש לפני המועד שבו ניטען על ידי התובע, כי הציג את הנכס לראשונה בפני הנתבעת ואף החתים אותה על התחייבות לתשלום דמי תיווך בגינו.

הקשיתי על העדה וביקשתי לדעת מתי בחודש נובמבר 2008 הוצג לנתבעת הנכס ותוך שימוש בפלט היא ציינה את התאריך 17.11.08, התאריך המצוין כתאריך שבו הוצג הנכס.

ב"כ התובע טען, מבחינתו בצדק, כי היה צריך להציג את אותו טופס התחייבות מכוחו שולם גם בפועל 2% + מע"מ כשכ"ט מתווך ע"י הנתבעת למשרד התיווך בראל שמכוחו ניתן יהיה להתרשם מהו התאריך שעליו חתומה הנתבעת.

הוסבר לביהמ"ש ע"י העדה, כי מסמך שכזה לא נמצא ואני נותן אמון, כי אכן לא עלה בידי הנתבעת למצוא אותו. מכל מקום, לא ניתן לזקוף עניין זה לחובתה של העדה, אשר אינה עובדת יותר של תיווך בראל וככזו אין לה נגישות למסמכים שכאלה, מה גם שב"כ הנתבעת הצהיר בסיכומיו ואני נותן בכך אמון, כי נעשה חיפוש שכזה ולא נמצא אותו טופס התחייבות.

אני מתקשה להאמין, במיוחד לאור העובדה שהעדה היא עדה נטולת אינטרס במשפט זה ואינה עובדת יותר בתיווך בראל, כי עדותה איננה עדות אמינה ו/או אובייקטיבית ואני סבור שיש לקבל את העדות ולתת אמון בגרסתה, כי את הנכס האמור היא הציגה לפני הנתבעת בנובמבר 2008 והמשמעות היא שהנכס הוצג לראשונה ע"י תיווך בראל ולא ע"י התובע הגם שמצוין בטופס "לראשונה".