לחמן נ' דיארי ואח'

החלטה

בפניי בקשה להורות למחזיקים להפקיד את כספי העיקול הזמני שהוטל במסגרת תיק זה, בקופת בית המשפט.

ביום 20.6.12 ניתנה החלטת כב' הרשם סעדון כי יינתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסיהם של הנתבעים. בהתאם לאמור בצו, המחזיקים נדרשו שלא למסור את הנכסים המעוקלים לנתבעים עד לקבלת הוראה מבית המשפט או מלשכת ההוצל"פ ולשמור את הכספים בידיהם כפיקדון עד לקבלת הוראה אחרת.

הנתבעים הגישו בקשה לביטול העיקול וביום 15.1.13 ניתנה החלטת כב' הרשמת ארבל-אסל לפיה נקבע כי צו העיקול יחול על כספים שנתפסו בעת הטלת הצו ולא על זכויות עתידיות.

על החלטה זו הוגש ערעור ע"י המבקש ובית המשפט המחוזי ביטל בפסק דינו מיום 10.3.13 את הסייג לפיו לא יחול העיקול על זכויות עתידיות.

משכך, נטען ע"י המבקש כי הצו חל על זכויות הנתבעים המצויות בידי המחזיקים החל ממועד הטלת הצו, והמבקש עתר לכך שהמחזיקים יפקידו את הכספים בקופת בית המשפט.

הנתבעים הינם בעלי חוות סוסים והמחזיקים הינם בעלי סוסים המקבלים שירותי פנסיון לסוסיהם מהנתבעים תמורת תשלום, כאשר על תשלום זה חל צו העיקול לטענת המבקש.

המשיב 4 (אופיר מרום) והנתבעים הגיבו לבקשת המבקש להפקדת הכספים בקופת בית המשפט.

המשיב 4 טען כי צו העיקול לא חל על הכספים לאור העובדה שמדובר בהסכם לקבלת שירותים המתחדש מידי יום, ללא התחייבות מתמשכת מטעם הצדדים.

במצב זה נטען כי אין בידי המחזיקים כל זכות עתידית הניתנת לעיקול.

בהתאם לכך נטען כי אין רלוונטיות להחלטת בית המשפט המחוזי הקובעת כי העיקול יחול על זכויות עתידיות, שכן אין בידי המחזיקים זכויות כאלה.

בנוסף הוגשה תגובת הנתבעים, ובה נטען כי לא התגבש חוזה בין הנתבעים למחזיקים למתן שירותי פנסיון ובמצב זה ביום הטלת העיקול לא היו בידי המחזיקים נכסים ו/או זכויות של המשיבים.

נטען כי המבקש לא הוכיח קיומו של הסכם כנ"ל, וכן נטען כי הסכם כזה לא קיים, שכן השירותים ניתנים על בסיס יומי וכל צד יכול להפסיק את מתן/קבלת השירות בכל שלב.

הנתבעים הפנו למקרים בהם הודיעו לקוחות שונים באופן חד צדדי על הוצאת סוסיהם מהחווה והפסקת קבלת השירות מהנתבעים.

נטען כי התשלום נעשה אחת לחודש רק מטעמי נוחות אך אין בו כדי לחייב את המחזיקים.

הנתבעים טענו כי עיקול יכול להיות מוטל על זכויות קיימות וכן על זכויות עתידיות כל עוד התגבשה הזכות המעוקלת עד מועד הטלת העיקול.

בעניין זה לא הוכח קיומו של חוזה בין הנתבעים למחזיקים ועל כן המסקנה הינה כי לא התגבשה כל זכות עתידית.

לאור זאת נטען כי אין בידי המחזיקים כל זכות הניתנת לעיקול ועל כן דין הבקשה להידחות.

המתבקש השיב לטענות אלו וטען כי אין מקום לדון בטענות לעניין קיומו של צו העיקול והיקפו מקום בו כבר נדונו טענות אלה במסגרת הבקשה לביטול העיקול ובמסגרת פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי.

במצב זה נטען כי קיים כבר השתק פלוגתא/מעשה בי"ד.