לורך נ' אילן ואח'

החלטה

עניינה של בר"ע זו היא החלטת רשם ההוצל"פ בענין שכר טרחתו של כונס הנכסים שמונה על ידו לנכס נשוא תיק ההוצל"פ.

תיק ההוצל"פ נפתח למימוש משכנתא/משכון שנרשמו לטובת הזוכה – בנק איגוד לישראל בע"מ- המיוצג ע"י המבקש. תיק ההוצל"פ נפתח ביום 3.12.12. ביום 13.2.1 ביקש ב"כ הזוכה למנותו ככונס נכסים לצורך מכירת הנכס. ביום 17.4.13 לאחר שהוגשו בקשות למכר עצמי על ידי החייבת ועל ידי צד ג' – אמה של החייבת – המשיבה 2 (להלן: "צד ג' או משיבה 2") מונה ב"כ הזוכה ככונס נכסים, הערה על מינוי הכונס נרשמה במרשם המקרקעין ביום 25.4.13. מכאן ואילך הוגשו בקשות שונות על ידי החייבת ועל ידי צד ג' כאשר התברר שקיימים ביניהם פערים ומחלוקות באשר לאופן מכירת הנכס. הכונס כמובן היה מעורב בבקשות אלה שהועברו לתגובתו והוא אף ניסה לגשר בין החייבת לצד ג' ולקבל הסכמת שתיהן למכירת הנכס. בסופו של דבר נמכר הנכס נשוא התיק במכר עצמי ואולם זה בוצע ביום 7.8.13, לאחר שחלפו 90 הימים ממועד הגשת הבקשה הראשונה של החייבת למכר עצמי (112 יום ממינוי כונס הנכסים). יש להדגיש כי בהחלטה של כב' רשם ההוצל"פ, מיום 15.7.13, הוארך המועד לביצוע מכר עצמי ב- 30 ימים נוספים ממועד המצאה.

ביום 1.9.13 הגיש כונס הנכסים (המבקש) בקשה לקביעת שכר טרחתו. כונס הנכסים ביקש לקבוע את שכר הטרחה לפי הוראות תקנה 4 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) התשס"ב – 2002 (להלן "התקנות"). לאחר שהתבקשה תגובה של החייבת ושל צד ג' ניתנה החלטה של כב' רשם ההוצל"פ בה נקבע כי כיוון שבוצע מכר עצמי לא חלה תקנה 4 לתקנות ואולם ניתן לקבוע על פיה כי כונס הנכסים זכאי לשכ"ט לפי תקנה 2 בצירוף תוספת כלשהי בשל המינוי, אחריות הכונס ותגובותיו לבקשות השונות שהוגשו על ידי המשיבות. כב' הרשם קבע איפוא את שכרו של כונס הנכסים בהתחשב בפעולות שנקט כפי שעולות מתיק ההוצל"פ בסכומים כדלקמן:

א. שכ"ט לפי תקנה 2 לתקנות הנ"ל בהתאם לחוב הפיגורים בפתיחת תיק ההוצל"פ. ב. בנוסף סך של 5,000 ₪ + מע"מ בגין אחריותו הנובעת מתוקף המינוי ופעולותיו בתיק כפי שפורטו בהחלטה.

מאוחר יותר ניתנה החלטה נוספת המבהירה כי השכר הכולל הוא 20,698 ₪ (המהווים תקרת השכר לפי תקנה 2 + 5,000 ₪), הוא במקום השכר הקבוע בתיק כשכ"ט א'. ככל שיש לבצע החזרים של שכר שנגבה כבר קבע כב' הרשם כי ההחזר יעשה תוך 20 יום.

על ההחלטות הנ"ל הוגשה הבר"ע. המבקש – כונס הנכסים – טוען כי לאחר שמונה כונס נכסים ולאחר שחלפו 90 הימים מיום מינוי כונס הנכסים לא יכולה לחול תקנה 2 לתקנות.

תקנה זו חלה רק כאשר נפרע החוב לפני מינוי כונס נכסים למימוש הנכס. כך נכתב בפירוש בלשון התקנה.

"שכר טרחת עורך דין בעד הגשת בקשה לביצוע המשכנתא, לרבות

אם פרע החייב את החוב שבפיגור או את מלוא חוב ההלוואה עד

למינוי כונס נכסים יהיה בשיעור ...."

היינו, תקנה 2 חלה רק כאשר החוב נפרע לפני מינוי כונס נכסים. בנדון דנן, כאמור, המכר ופרעון החוב נעשו זמן רב לאחר מינוי כונס הנכסים לפיכך לא חלה תקנה זו. לעומת זאת, טוען המבקש, כי הוראות תקנה 4 הינן בדיוק ההוראות המתאימות לעובדות נשוא תיק זה. תקנה 4 לתקנות קובעת :

"פרע החייב את מלוא חוב ההלוואה לאחר שחלפו 90 הימים מיום

מינוי כונס הנכסים, ואולם בטרם הוכרז על קונה בהליכים למכירת

הדירה נושא המשכנתא (להלן: "הדירה), לפי החוק, זכאי כונס

הנכסים לשכר...".

היינו, תקנה 4 עוסקת, לטענת המבקש, בפירעון החוב, בין אם במכר עצמי ובין בדרך אחרת, לאחר שחלפו 90 יום מיום מינוי כונס הנכסים. קביעת כב' הרשם כי במקרה של פירעון בדרך מכר עצמי לא תחול תקנה זו אינה נכונה ואינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה. התקנה קובעת כי פירעון החוב לאחר 90 יום מיום מינוי כונס הנכסים ולפני שהוכרז קונה מזכה בשכ"ט כמפורט בה ולא משנה כיצד נפרע החוב. המבקש טוען כי מפסק הדין שצוטט בהחלטות כב' הרשם, רע"א 7287/06 ובר נ' כונס הנכסים, עולה כי גם במקרה של פירעון החוב בדרך של מכר עצמי, תחול תקנה 4 אם הפירעון נעשה בחלוף 90 יום מיום מינוי כונס הנכסים. המבקש טוען עוד כי פעולותיו הן שגרמו לאפשרות של מכירת הנכס במכר עצמי וזאת בשל המחלוקת בין החייבת לבין צד ג', שמנעה את מכירת הנכס עד שהכונס פישר ביניהם.

החייבת ומשיבה 2 שהגיבו לבר"ע טענו כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם. משיבה 2 טענה כי היא תהיה הנפגעת העיקרית אם תתקבל הבקשה שכן רשומה לטובתה הערת אזהרה, שנרשמה בהסכמת הבנק – הזוכה; וזאת בשל כך שהיא ובעלה המנוח נטלו הלוואות לצורך רכישת הנכס נשוא הכינוס, מדובר בחובות של כמיליון ₪ המובטחים באותה הערת אזהרה וכל פגיעה בסכומים שהיא תקבל, לאחר פירעון החוב לזוכה, עלולה להביא לכך שגם ביתה, שמושכן לצורך לקיחת ההלוואה, יימכר. לטענתה בא כוחה סיכם עם עו"ד אייכל ממשרד ב"כ המבקש שיעשה מכר עצמי כדי לחסוך בעלויות של שכר הכונס. הכונס לא ביצע את כל הפעולות המבוצעות בדרך כלל על ידי כונס בתיקי ההוצל"פ ובין היתר לא טיפל במכירת הנכס, לא קיבל שומה של הנכס, לא פרסם מודעות בקשר למכירת הנכס, לא קיבל הצעות, לא ערך התמחרות, לא ערך הסכם למכירת הנכס, לא טיפל בענייני המיסוי והדיווח לשלטונות המס ולא טיפל בהליכי הרישום. ההסכם נערך על ידי עו"ד אחר – עו"ד אפל – שקיבל בגין כך שכ"ט כמו כן, הופעל מתווך על ידי המשיבות על מנת להשיג את המחיר המירבי וגם על כך הוצאו כספים שבסופו של דבר יפלו על כתבי המשיבה 2.

המשיבה 2 טענה עוד כי למעשה חלה על הענין שבפנינו תקנה 3 לתקנות הקובעת את שכר הכונס אם החוב נפרע לאחר מינוי כונס נכסים וקודם שחלפו 90 יום מיום המינוי. בנדון דנן, אמנם המכירה היתה בחלוף למעלה מ- 90 יום מיום המינוי ואולם כב' הרשם האריך בהחלטתו מיום 15.7.13 את המועד הנ"ל ב- 30 יום נוספים והמכר בוצע בתוך אותם 30 יום נוספים. לטענת המשיבה 2 אין ללמוד מפסק הדין בענין ובר דבר שכן שם המכר נעשה לאחר שחלפו 90 הימים מבלי שניתנה ארכה.

המשיבה 2 טוענת עוד כי גם אם חלה תקנה 4 הרי שלפי הפסיקה הוראות התקנה אינן מחייבות ורשם ההוצל"פ רשאי להפעיל שיקול דעת ולהפחית את סכום שכר הטרחה. בעקבות כל האמור לעיל הפעלת שיקול הדעת מביאה לאותה תוצאה.