לוץ נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להורות על החזרת רישיון הנהיגה של המבקשת ולבטל פסילה מנהלית שניתנה על ידי קצין משטרה בתאריך 21.5.2013 בהתאם לסעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961, לפיו נפסלה המבקשת מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 90 יום בגין מעורבותה בתאונת דרכים קטלנית.

למבקשת מיוחסת עבירה לפיה, בתאריך 21.5.13, בסמוך לשעה 10:10 לערך, נהגה המבקשת ברכב יונדאי מ.ר 1503511 בכביש 471 ק"מ מספר 3 ממערב למזרח בירידה למחלף נחלים, ובסמוך לק"מ 6 בנתיב הימני לכיוון הירידה מכביש 471 לרמפת היציאה לכביש 40 פגע אופנוע מסוג קוואנג 125 סמ"ק מ.ר 7541673 בחלק האחורי של רכב המבקשת. כתוצאה מהתאונה נהרג רוכב האופנוע.

טענות ב"כ המבקת:

מדובר בנסיבות חריגות מבחינת אישום.

המבקשת נסעה בדרך מהירה לנתיב האטה ועל פי הנטען המבקשת נהגה באופן איטי וחריג אולם גם אם הייתה נוסעת במהירות גבוהה יותר רוכב האופנוע היה מוצא את מותו כי רוכב האופנוע לא שמר מרחק כך . שאין לראות בנהיגת המבקשת סיכון.

כמו כן די בתקופת הפסילה שריצתה המבקשת כדי ללמדה את הלקח ההולם ואין להקדים ענישתה להרשעה, מה גם שהמבקשת אוחזת ברישיון נהיגה משנת 97, ועברה נקי .

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בתאונה קטלנית ולתקופת הצינון יש משמעות.

המבקשת נסעה בכביש שהמהירות היא 110 קמ"ש ,המבקשת הודתה בעצמה כי נוהגת לנסוע לאט. אף בעלה מעיד, כי היא נוסעת לאט ולא נוהגת לעבור 50 קמ"ש.

יש מסוכנות לאור חומרת העבירה ועל כן מבקשים להשאיר את הפסילה על כנה.

ע"פ סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה חייב קצין משטרה לפסול ל 90 יום את רישיונו של נהג, אשר לגביו יש יסוד להניח, כי יוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים, בה נהרג אדם.

כלומר, מלשון הסעיף עולה, כי סמכות הפסילה הינה סמכות שבחובה .

ובע"פ (ב"ש) 7440/06 אלאטרש נ. מ"י נקבע: "בתאונת דרכים קטלנית היוותה בכך המחוקק הבחנה ברורה בין תאונה שכזו לבין תאונה אחרת באופן בו האינטרס הציבורי כמעט ומחייב פסילה מנהלית לאותה תקופה".

בבואו של ביהמ"ש לשקול אם קיים סיכון לציבור, בהמשך נהיגתו של הנהג שנפסל, עליו לבדוק אם הופעלה כדין סמכות קצין המשטרה לפסול רישיונו של הנהג, דהיינו, קיומן של ראיות לכאורה המעידות, כי הנהג עבר עבירת תעבורה שבגינה נגרמה התאונה, בה נהרג אדם. אם כן, עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות העבירה ועברו התעבורתי של הנהג, הוא עלול להוות סכנה לציבור.

הראיות לכאורה:

בבש"פ 2177/98 ארנביב נ' מ"י (דינים עליון פרק נד 195) ציינה כב' השופטת דורנר:

"... מן השלב שבו מדובר הוא שלב החקירה, הקודם אף לגיבוש עמדתה של התביעה, אם להגיש כתב אישום – נובע כי הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה", הדרושות להגשת כתב אישום ... די בראיות המלמדות, כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, שכן בהעדר ראיות סותרות – עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות".

במקרה שלפניי אין מחלוקת כי המבקשת הייתה מעורבת בתאונת דרכים . כמו כן הונחה דעתי, כי אכן קיימות ראיות לכאוריות בעצמה מספקת, אשר יש בהן כדי להוכיח קיומה של אחריות המבקשת לתאונה. ראיות אלה מצויות הן בהודאותיה של המשיבה והן בחומר הראיות הנוסף, אשר הונח לפתחי.

המבקשת עצמה אינה חולקת על מעורבותה בתאונה בה קופחו חיי אדם ואף עיון בחומר התיק מלמד על כך על כן יש לקבוע, כי בשלב זה קיימות ראיות בעוצמה הנדרשת לפסילה מנהלית, כפי שהובא בפס"ד של כב' השופטת דורנר דלהלן.

יתרה מכך, ביהמ"ש העליון וכן ערכאות שונות נתנו הצדקה להרחקת נהג מהכביש לאחר שהיה מעורב בתאונה קטלנית וקבעו כי נדרשת תקופת צינון.