לופר ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז חיפה ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יעכב את פינויו של המבקש ממגרש הידוע כחלקה 19 בגוש 10830 ברחוב הגנים בחיפה שם מנהל המבקש עסק לתיווך כלי רכב מאז שנת 1974.

אין חולק כי כנגד המבקש עומד וקיים פסק דין פינוי שהפך לחלוט (לאחר הגשת ערעור) בשנת 2000.

המבקש טוען כי היות וייעודו של המגרש הוא למגורים והיות וייעוד זה טרם התאפשר אזי נוצר הסכם בע"פ בין המבקש למשיב על פיו הוא ימשיך להחזיק במגרש כנגד תשלום דמי חכירה שנתיים עד שההליכים להכשרת המגרש לייעודו-מגורים יושלמו ובינתיים לא יתבע המבקש את המשיב פיצויים המגיעים לו בגין מוניטין והשקעות במגרש. המבקש צירף קבלה שלטענתו מאשרת תשלום דמי חכירה עד אפריל 2012,לאחר הדיון צירף קבלה נוספת על תשלום דמי חכירה עד לחודש אפריל 2013.

בשעתו ניתן הסעד הזמני במעמד צד אחד ולימים ביקש המשיב לקיים דיון היות ולטעמו יש מקום לבטלו.

המשיב טוען כי פסק הפינוי שריר וקיים וכי מעולם לא ניתנה על ידו הסכמה כלשהי להמשך ההחזקה במגרש או לדחיית המועד לתשלום פיצויים.

המשיב מפנה לכך שהגם שהנטל רובץ על המבקש,הוא לא פירט ולא צירף ראיות על הגעה להסכם כלשהו לא בדבר החזקה מוגבלת בזמן ולא בכלל.

המשיב מפנה למכתבים שכתב לה המבקש שגם בהם אין זכר להסכמה כלשהי,נהפוך הוא,מדובר בפניות שונות ובחלקן לראשי מדינה על מנת לדחות את מועד הפינוי "לפנים משורת הדין".

המשיב מודה כי פעם אחת אכן ניתנה למבקש ארכה קצובה של מספר חודשים לביצוע הפינוי ותו לא. בשעתו נבדקה אפשרות לתת למבקש הרשאה קצרת מועד להחזקה בקרקע ברם נוכח קיומו של פסק דין פינוי הובהר לו כי עליו לפנות את הקרקע.

המשיב טוען כי מה שמשלם המבקש הם דמי שימוש שקבע הוא בעצמו ולא דמי שימוש שנדרש לשלמם ברם מה ששילם איננו מלוא הסכומים הראויים בגין השימוש שבגינם תוגש תביעה שכנגד. המבקש הוא זה שמגיע למשרדי המשיב ועומד על ביצוע התשלום אך בכך אין כדי להכשיר את הזכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין.

המשיב כגוף מינהלי לא יכול לטענתו "להעלים עין" מפסק דין הפינוי ועליו החובה להעמיד את הקרקע לרכישה בפני הציבור על דרך מכרז ותוך מתן הזדמנות שווה לכלל הציבור והוא איננו רשאי לתת למבקש עדיפות כלשהי.

המשיב טוען גם לאי התקיימות תנאים למתן הסעד הזמני כגון שיהוי שננקט ע"י המבקש למרות שקיבל מכתבי פינוי המגלים את דעת המשיב עוד בשנת 2008.

הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות והגישו טיעונים בכתב.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה,הנטל לשכנע כי בנסיבות העניין יש לתת ולהשאיר את הסעד הזמני על כנו רובץ לפתחו של המבקש.

מהפן העובדתי לא הוכח קיומו של הסכם המאריך את "זכות" המבקש להחזיק בקרקע ללא הגבלת זמן ועד שתאושר תוכנית להכשרת המגרש לבנייה.

אין שום ראיה התומכת בקיומו של הסכם כזה. ההיפך הוא הנכון,הראיות מצביעות על מציאות אחרת בה מודע המבקש לכך שאין לו זכות שבדין להחזיק במגרש ושהוא נדרש לפנותו בהתאם לפסקי הדין. למקרא המכתבים שכתב עולה באופן חד משמעי כי בקשותיו הן בקשות להתחשבות לפנים משורת הדין ותו לא.

זאת ועוד,מעבר לפניותיו של המבקש להתחשבות במצבו,בגילו ובעברו הצבאי המפואר (והוא אכן כזה) הרי שהמבקש היה מודע לכך שפינויו נדרש והיה מודע לכך שאין לו הסכם עם המשיבה מחד ומאידך שלמשיבה עומדת "זכות פינוי" כפי שהגדירה במכתבו מיום 18.12.08 נספח ג' לתצהיר המשיבה) שאותה הוא מבקש שהמשיב לא יממש. מהמכתבים שצורפו לתצהיר המשיב ותשובותיו עליו עולה תמונה לפיה אכן ביקש המבקש הגעה להסכם תחת הוצאת המגרש למכרז לציבור וביקש עיכוב של זכות הפינוי ברם המשיב לא נעתר לבקשות אלו למעט ארכה מוגבלת לפנים משורת הדין ועד 31.3.09 (נספחים ה-ו' לתצהיר המשיב).

לפחות מהפן האישי מבוססת חזית הבקשה על כך שהמבקש הוא מגיבורי ישראל שזכה לאותות והוקרות וראוי כי המדינה תתחשב במצבו ובעברו עתה כשהגיע לגיל גבורות. עם כל הכבוד ויש לומר ללא כחל ושרק שיש לרכוש כבוד רב למבקש,טיעון זה איננו טיעון משפטי המאפשר לסטות מן הדין. בית המשפט איננו יכול להעדיף אדם כזה על פני אחר רק בגלל עברו,מעמדו,השתייכותו למגזר/לאום/קבוצה והדברים ברורים.

המשיב עומד על קיום פסק דין חלוט שזכה לחיזוק בערכאת הערעור כאשר הוא מפנה לכך שהקרקע שייכת לציבור ויש להוציאה למכרז והוא צודק כאשר הוא טוען שלו אין מנדט שבדין להתעלם מפסקי הדין ולהעדיף את המבקש על פני מישהו אחר,המבקש מנגד איננו יכול גם הוא לבוא ולבקש לפעול בניגוד לפסק דין לחלוט.

כאמור לא הוכח הסכם שמתוקפו ניתן לקבוע שלמבקש זכות בקרקע או זכות המונעת מהמשיבה לממש את פסקי הדין שניתנו לזכותה. גם אם נקבל את טענת ב"כ המבקש בסיכומי התשובה לפיה לא ב"זכויות" עסקינן אלא בהרשאה הרי גם אז מעמדו של המבקש הוא לכל היותר מעמד של בר רשות כאשר הודעה על הפסקת ההרשאה ניתנה עוד שנים לפני התביעה במהלך שנת 2008,מאז אין רשות ואין הרשאה,יש רק החזקה בניגוד לפסק דין שאותו מבוקש היה ועדיין לממש.