לופס נ' אבראהים ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 26.05.2010.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, במועד הנקוב נסע התובע ברכבו בכביש 71, מכיוון מזרח למערב, סמוך לצומת תל יוסף. במהלך הנסיעה, עצר התובע את רכבו בשולי הנתיב הימני עקב תקלה מכנית ברכב. התובע טוען, כי הפעיל אורות אזהרה, לבש אפוד זוהר והציב משולש אזהרה כ- 50 מטר מן הרכב. לטענתו, הנתבע 1 אשר נסע אותה עת במשאית, התקרב במהירות גבוהה לכיוון רכבו ונצמד לשול הימני של הכביש, ועקב כך פגע ברכבו של התובע.

3.התובע טוען, כי בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה הינה לפתחו של הנתבע 1 ומשכך, עליו ועל הנתבעת 2 – מבטחת רכבו – ביחד ולחוד, לשפותו בגין הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי (ת/1) וכן, בגין ההוצאות והפסד ימי עבודה אשר נגרמו לו, והכל בסך כולל העומד על 7,000 ₪.

4.מנגד, טוענים הנתבעים כי התאונה ארעה בנסיבות השונות מן המתואר בכתב התביעה באופן המטיל את האחריות על כתפי התובע. לטענתם, במועד התאונה חלפה המשאית שהיתה נהוגה ע"י הנתבע 1 על פני רכבו של התובע שעמד אותה שעה בשולי הכביש. לפתע, פתח התובע את דלת הרכב ובכך גרם לתאונה. עוד טוענים הנתבעים, כי ברכבו של התובע לא דלקו אורות אזהרה ולא הונח במקום משולש אזהרה. לשיטתם, האחריות לתאונה מוטלת, כל כולה, על התובע אשר פתח את דלת רכבו אל תוך נתיב הנסיעה של המשאית. לאור האמור, לטענת הנתבעים יש לדחות את תביעתו של התובע.

5.בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 1, ואלה חזרו על גרסאותיהם הנ"ל. כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום האירוע (ת/3) ותמונות המתעדות את הנזקים לשני כלי הרכב המעורבים (ת/2, ת/4, ת/5).

6.בעדותו בפניי אישר התובע, כי במועד התאונה הדלת של רכבו הייתה פתוחה ובלטה מחוץ לשולי הדרך אל תוך נתיב הנסיעה של המשאית לפחות ב- 10 ס"מ (עמ' 1, ש' 25; עמ' 2, ש' 1 וש' 23-24), אך טען כי הדלת נפתחה עוד לפני שהתרחש אירוע התאונה (שם, ש' 28-29). מנגד, חזר הנתבע 1 על גרסתו שבכתב ההגנה, לפיה הדלת ברכבו של התובע נפתחה, עת חלפה המשאית על פני הרכב (עמ' 3, ש' 27-29).

7.התרשמתי מן העדויות, עמדתי על נסיבות התאונה ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם, אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.

9.הגם שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת כל רכיבי תביעתו, דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע.

10.במקרה המונח בפני העידו רק שני הנהגים המעורבים בתאונה, ללא שהביאו עדי ראייה. מדובר בגרסה מול גרסה – כאשר כל אחד מן הצדדים מתאר את האירוע באופן שונה וכפועל יוצא מכך, מייחס את האחריות לאירוע נשוא התאונה לאחר. משכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

11.הראיות החיצוניות, במקרה זה הן תמונות הנזק אשר נגרמו לכלי הרכב וכן, התמונות המתעדות את מקום האירוע. עיון בתמונות הנזק מעלה, כי מיקום הנזקים בשני כלי הרכב – דלת קדמית ימנית ברכב התובע, לעומת כנף קדמית ימנית במשאית הנתבע 1 - יכול להתיישב עם גרסאות שני הנהגים.

12.בנסיבות אלו, כאשר כפות המאזניים מעויינות, אני מחליטה להורות על דחיית התביעה.

13.לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

14.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו סיון תשע"א, 28 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: