לופטג ואח' נ' בן דוד

פסק דין

1.התובעים, בעלי חנות למכירת בגדים בישוב שלומי, הגישו תביעה על סך 27,000 ₪, לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מפועלה לא תחרותית של הנתבע בעל עסק ליצור בגדים. על פי הנטען בכתב התביעה פעולותיו של הנתבע הינן עבירה על חוק ההגבלים העסקיים מחמת היותו צד להסדר כובל.

2.אין מחלוקת כי הנתבע, תחילה כעסק עצמאי בבעלותו וכיום לטענתו באמצעות חברה בשם "טיאגו", המייבאת ומשווקת בגדי נשים. את הבגדים הוא מוכר בין היתר לחנות בגדים הנמצאת בשלומי בשם "אופנת שירן". התובעים הינם בעלי עסק ממכר בגדים גם כן שלומי. לטענתם הנתבע מסרב למכור להם בגדים לצורך מכירה בחנותם וזאת בשל העובדה כי הוא מוכר כבר בגדים לחנות "אופנת שירן".

3.אין מחלוקת כי הייתה תקופה בה מכר הנתבע לתובעים בגדים. התובעים טוענים כי הנתבע חדל לעשות כן. הנתבע טוען כי אין מניעה עקרונית והוא מסכים לשוב ולמכור בגדים. התובעים הגישו לצורך הוכחת טענתם הקלטה של שיחה עם הנתבע א/ר מוכיחה לטענתם את סירובו בשל העובדה כי הוא מוכר בגדים לאופנת שירן, המתחרה.

4.חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 (להלן: "החוק"), קובע בסעיף 2 מה הוא הסדר כובל, סעיף 3 קובע חריגים להיותו של ההסדר הסדר כובל, סעיף 4 קובע איסור להיות צד להסדר כובל. סעיף 50(א) לחוק קובע כי "דין מעשה ומחדל בניגוד להוראות חוק זה, כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש)."

כלומר על מנת להקים עילה לתביעה על התובע להוכיח כי מדובר בהסדר כובל וכי לא חל חריג להגדרת ההסדר כהסדר כובל.

5.על אף קיומה של מחלוקת עובדתית, האם נמנע הנתבע מלספק סחורה לתובעים אם לאו, מוצאת אני לנכון לדון תחילה בשאלה המשפטית. לצורך הדיון אניח כי התובעים הוכיחו את טענותיהם. כלומר, התשתית העובדתית אשר אניח לצורך הדיון היא כי הנתבע סרב למכור לתובעים סחורה מן הטעם היחיד כי הוא מוכר סחורה לחנות אחרת באותו ישוב, בשלומי.

6.סעיף 2 לחוק מגדיר הסכם כובל כדלהלן-

"2.(א)הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר.

(ב)מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים:

(1)המחיר שיידרש, שיוצע או שישולם;

(2)הריווח שיופק;

(3)חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;

(4)כמות הנכסים או השירותים שבעסק, איכותם או סוגם."

לכאורה ההסדר לו טוענים התובעים הינו הסדר כובל על פי הגדרת סעיף 2 הנ"ל.

ההסדר בין בני אדם המנהלים עסקים- בין הנתבע לבין חנות הבגדים "שירן".

אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו- הנתבע מגביל עצמו במכירת בגדים.

יתרה מכך, לכאורה אף קמה החזקה בדבר היותו של ההסדר הסדר כובל על פי הוראות סעיף 2(ב)(3) שכן מדובר בהסכם לכאורה לחלוקת השוק, השוק של שלומי נתון על פי ההסכם לכאורה לחנות אחת שאינה של התובעים.

7.יחד עם זאת עיון מעמיק יותר מלמד כי ההסדר לו טוענים התובעים, איננו הסדר כובל, הן על פי הפסיקה והן על פי נוסחו המדויק של הסעיף.

8.חשיבות הנוסח המדויק של הסעיף קיימת בכל מקרה אך מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בחוק קובע עבירות פליליות.