לופו נ' אבולעפיה ואח'

פסק דין

1. התובע נסע ברמזור ירוק ורכב אשר נסע לפניו בלם והוא בלם בעקבותיו. באותו זמן, נסע רכב אחריו, שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") אשר לא הספיק לבלום ופגע בחלקו האחורי של רכב התובע.

מאחר ופגיעה זו גרמה נזק לרכבו, פנה התובע אל הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") על מנת לתבוע את נזקיו ומאחר והנתבעת דחתה תביעתו, הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב הנתבעים לשלם לו את נזקיו בסך של 8,817 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך 7,277 ₪, שכ"ט שמאי 750 ₪, דמי ביול 90 ₪, הפסד זמן והוצאות 700 ₪.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו מבקשים הם לדחות את תביעת התובע, משום שלטענתם, הפגיעה ברכבו של התובע אירעה באחריותו המוחלטת, זאת משום, שהנתבע, שאכן נסע אחרי רכב התובע ועת הגיעו הרכבים בסמוך לצומת מרומזר ועת התחלף הרמזור לאדום, חלף רכב התובע את קו העצירה ועצר את רכבו בתוך שטח הצומת. רכב הנתבע עצר אחריו ואז החל רכב התובע לנסוע לאחור על מנת לצאת משטח הצומת ותוך כדי כך, פגע התובע קלות ברכב הנתבע.

3. העובדות וטענות הצדדים מעלות גרסאות שונות והשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא, כיצד נפגע רכבו של התובע: האם בעת שרכב הנתבע נסע קדימה, פגע בחלקו האחורי של רכב התובע, או שמא אירעה התאונה בעת שהתובע נסע לאחור – כנטען על ידי הנתבעים.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב בעובדה, שהובאו בפני שתי גרסאות הנוגדות זו את זו, עיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות הנוסף אשר צורף לכתב התביעה ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, הנני מחליט לקבל את גרסת התובע ומאמין לגרסתו, שאכן רכבו נפגע בעת שרכב הנתבע נסע קדימה ולא כאשר רכב התובע נסע לאחור וקביעה זו נובעת מהנימוקים הבאים:

א. א) התובע מסר בתביעתו גרסה ברורה ופשוטה והיא, שבעת שהתחלף הרמזור לירוק, החל לנסוע אחרי רכב אחר, אשר בלם והתובע בלם אחריו ותוך כדי כך הרגיש מכה מרכב הנתבע שנסע אחריו.

בעדותו בבית המשפט חוזר התובע על גרסה זו ולא רק שחוזר על הגרסה, אלא למרות השאלות שנשאל התובע בחקירה הנגדית על ידי נציג הנתבעת – לא הצליח נציג הנתבעת לגרום לסתירת הגרסה העקבית של התובע.

ב) השאלות הרבות שנשאל התובע, רק חיזקו את גרסת התובע במסירת גרסה עקבית לאורך כל הדרך. בעוד שהתובע ציין בכתב התביעה וגם העיד על כך בבית המשפט, שרכבו נפגע עת בלם בעקבות הרכב שנסע אחריו, שאל נציג הנתבעת, שתי שאלות, שלא תאמו כלל את העובדות ואין ספק, שבכך ציפה נציג הנתבעת לקבל תשובה אשר תניח את דעתו ויחזק את גרסת הנתבע, אך התובע כלל לא התבלבל אלא עמד על גרסתו וגם בכך, עזר נציג הנתבעת לתובע לחזק את גרסתו.

ג) בכתב ההגנה הסכימו גם הנתבעים לעובדה, שהנתבע נסע בעקבות רכב התובע והנתבעים אף אישרו שהרכבים הגיעו בסמוך לצומת מרומזר וגם אישרו שרכב התובע עצר – אם כי עצר, לדעתם, אחרי קו העצירה. אם אכן אלו הן העובדות, מה טעם היה להעמיד לתובע את השאלה: "באיזה מהירות נסעת"? על שאלה זו השיב התובע עדות כנה ואמר:" לא נסעתי, התחלתי לנסוע, הוא בלם...הרכב לפני עצר, אני עצרתי". או מה טעם היה לשאלה: "באיזה מרחק הבחנת ברמזור אדום"? וגם על כך השיב התובע:

" עמדנו כולם, הוא עמד מאחורי, אני באמצע, התחלנו לנסוע, אני עצרתי והוא פגע בי". (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 16- 20).

ב. הנתבע העיד בבית המשפט, שהיה רמזור מהבהב וכך גם חזרה ואמרה הגב' סימה אבולעפיה, רעייתו של התובע. גב' אבולעפיה אף העידה שהיה כתום מהבהב ובעניין זה, צודק התובע שאין כלל כתום מהבהב ברמזור בצומת.

עוד מעיד הנתבע, שבעת שהתובע נסע לאחור, הוא היה במרחק 7 מטרים מהתובע ואילו גב' אבולעפיה העידה שהמרחק היה 15 מטרים. (עמ' 2 לפ',ש' 23 ועמ' 3 לפ',ש' 13- 16).

גב' אבולעפיה, אשר ישבה ליד הנהג, לא ידעה לומר אם ראתה רכב לפני רכבו של התובע, אך גם עולה מדבריה, שלמרות שישבה במושב הקדמי, היא לא יכלה לקבוע אם אכן, עבר התובע את הקו, אלא בעניין זה, הייתה גב' אבולעפיה זהירה – וזאת ניתן לומר להגינותה- ואמרה:" כנראה שהוא רצה לנסוע לפני הקו, כנראה עבר את הקו הלבן ורצה לחזור קצת". (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 13- 14).

5. לאור חומר הראיות ולאור העדויות, כפי שהובאו בפני, החלטתי להעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע ושל גב' אבולעפיה ולכן, אני קובע, שרכב התובע נפגע כתוצאה מנסיעה קדימה של רכב הנתבע.

6. א. באשר לסכום הנזק שעל הנתבעים לפצות את התובע, מקבל אנוכי את טענתו של נציג הנתבעת, אשר נתמכה על ידי עדותו של התובע, שאין מקום לפצות את התובע על מלוא הנזק, משום שהתובע הודה, שלא כל הנזק שהיה במכוניתו הוא תוצאה של תאונה זו.

אני אכן מקבל את טענתו של התובע, שאין זו אשמתו שתיקנו לו את כל הנזק (עמ' 2 לפ',ש' 18- 19). גם אם השמאי לא טרח להתייחס לנזקים הקודמים ואם השמאי עשה מלאכתו כך, שלא אבחן בין נזק לנזק וכתוצאה מממצאי חוות הדעת תוקנו לתובע כל הנזקים – הן אלו שאירעו בתאונה זו והן אלו שהיו קודם לתאונה זו, אין בכך כדי להצדיק לחייב הנתבעים לשלם לתובע נזקים שלא נגרמו בתאונה זו.

ב. צר לי, ששמאי, אשר בטרם מכין חוות דעתו, בוודאי בודק הרכב לצורך קביעת הנזקים, אך במקרה זה, הכין השמאי חוות דעת, בעשותו מלאכתו קלה מדי ולא משקיע מניסיונו רבת השנים וממקצועיותו על מנת לאבחן בין נזק לנזק, שכן קביעה כזאת, כפי שקבע בחוות דעת זו, עשויה לגרום לכך, שמזיק ישלם עבור נזקים שגרם מאן דהוא אחר ושהוא עצמו כלל לא היה מעורב בהם – דבר שהדעת אינה סובלת.

7. א. לפיכך ולאור האמור בפסק דין זה, אני קובע, שאין לקבל את גובה הנזקים שקבע השמאי בחוות דעתו ולכן באין אומדן אחר, קובע בית המשפט את הנזקים בדרך האומדנא, על ידי חלוקת הנזק אשר נקבע על ידי השמאי למחצית.

ב. א) לכן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובע סך של 4,389 ₪ (מחצית מסכום הנזק שקבע השמאי, קרי סך של 3,639 ₪ בתוספת סך של 750 ₪ שכ"ט שמאי) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 23.1.13- ועד התשלום בפועל.