לוסיא ואח' נ' אבו רחמה ואח'

פסק דין

א.מבוא

1.בתביעה שבפני עתרו התובעות למתן פסק דין הצהרתי, המתייחס לתוקפו של הסכם חלוקה שנחתם ,לטענתן, בינן ובין נתבע מס' 3 ביום 26.7.01 (להלן ההסכם). לטענת התובעות ההסכם מחייב גם את הנתבעים 1 ו-2, אשר רכשו זכויות נתבע מס' 3 במקרקעין, אחרי חתימת ההסכם הנ"ל.

2.עוד עתרו התובעות למתן פסק דין המורה על פירוק השיתוף במקרקעין נשוא התביעה,

הידועים בגוש 10305 חלקה 22 מאדמות שפרעם (להלן:"המקרקעין").

3. כתב תביעה מתוקן הוגש ע"י התובעות ביום 10.4.08. זאת לאחר ישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני ביום 17.1.08 ובה הוסכם על תיקון כתב תביעה כדי להעמיד לדיון המחלוקת האמיתית בין הצדדים והיא הצורך בפירוק השיתוף במקרקעין.

4.התובעות טוענות כי הן זכאיות להירשם כבעלי 8/18 חלקים במקרקעין, ואילו הנתבע מס' 3 הינו הבעלים הרשום של 1/3 חלקים במקרקעין אלו.

בנוסף נטען כי נתבעת מס' 4 הנה הבעלים, הלא רשום של 400 מר' בחלקה אשר יוחדו לה, על פי הסכמת הצדדים, בחלק הדרומי-מערבי של המקרקעין.

5.התובעים טענו כי לאחר שיוחד לנתבעת מס' 4 שימוש ב-400 מר' מהחלק הדרומי-מערבי של המקרקעין, נותרו התובעות ונתבע מס' 3 בעלי הזכויות בשאר המקרקעין, והם הסדירו השימוש במקרקעין בהסכם חלוקה שנחתם ביום 26/7/01. על פי הסכם החלוקה קבלו התובעות לשימושם היחידי את המגרש הדרומי הוא מגרש 2 בשטח 755 מ"ר ונתבע מס' 3 קיבל שימוש ייחודי במגרש מס' 1, מגרש צפוני בשטח 695 מ"ר.

6.עוד טענו התובעות כי במסגרת הסכם החלוקה, התחייב כל צד ליתן התראה על כוונה למכור חלקו במקרקעין, כדי לאפשר לצד השני לרכוש חלק זה. עוד נטען כי הוסכם שצד אשר ימכור לגורם שלישי זכויותיו במקרקעין, יהיו זכויות אלו כפופות להסכם החלוקה.

7.התובעות טוענות כי ביום 27/3/07 מכר נתבע מס' 3 לנתבעים 1 ו-2 זכויותיו במקרקעין ואלו רשמו הערת אזהרה לטובתם על זכויות נתבע מס' 3 במקרקעין.

התובעות טענו כי לאחר מכירת הזכויות פעלו נתבעים 1 ו-2 בניגוד להוראות הסכם החלוקה ובהתאמה, לא נותרה להן ברירה אלא להגיש התביעה דנן, בה עתרו למתן פס"ד הצהרתי שיורה כי הסדר החלוקה מיום 26/7/01 תקף ומחייב הנתבעים 1-3 וכן פס"ד שיורה על פירוק השיתוף במקרקעין.

8.הנתבעת מס' 4 כלל לא לקיים בפני התביעה למרות שזו הומצאה לה כדין. נתבעים 1-3 הסכימו כי על הצדדים הליכי פירוק שיתוף ואולם טענו, כי הסכם החלוקה מיום 26/7/01 אינו תקף עוד ואינו מחייב נתבעים 1 ו-2 שרכשו זכויות נתבע 3 במקרקעין.

9.נתבע מס' 3 טען כי אכן חתם על הסכם החלוקה מיום 26/7/01 ואולם עשה כן כדי להקל על הליכי קבלת הלוואה בנקאית תוך שעבוד זכויותיו במקרקעין להבטחת פרעונה. נתבע מס' 3 טען כי בסעיף 4(ג) להסכם, הוסכם בין הצדדים במפורש כי עם הסרת המשכון שהוטל על זכויותיו על פי הסכם החלוקה על ידי הבנק המלווה בתום פרעון ההלוואה, תתבטל החלוקה נשוא ההסכם.

נתבע מס' 3 טען כי פרע מלוא ההלוואה ובהתאמה הוסר המשכון עוד בטרם מכר זכויותיו במקרקעין לנתבעים 1 ו-2 ולפיכך אין עוד תוקף להסכם החלוקה.

10.נתבעים 1 ו-2 הצטרפו, לטענת נתבע 3, והוסיפו כי הם מסכימים להליכי פירוק השיתוף במקרקעין, ואולם טענו כי אלו צריכים להתבצע בהתאם לזכויות הצדדים בחלקה. נטען כי שטחי הציבור והדרכים אמורים להיות מנוכים מחלקי הצדדים באופן יחסי לזכויות הבעלות החלקה וע"פ חלוקה שונה מזו האמורה בהסכם החלוקה.

12.ביום 31.7.08, מונתה על ידי, גב' בלה כדריה, שמאית, כמומחית מטעם בית המשפט. המומחית נתבקשה לדון בהצעות הצדדים לפירוק השיתוף ולהמציא חוות דעתה באשר לאופן פירוק השיתוף המיטבי במקרקעין.

13.ביום 14.1.09, נתקיימה ישיבת קדם משפט נוספת לאחר קבלת חוות דעת המומחית. בישיבה זו הודיעו התובעות על הסכמתן להצעת החלוקה המופיעה באופציה מס' 1 בחוות דעת המומחית ולנתבעים נתנה שהות להודיע עמדתם. כן הוסכם כי היה ולא תנתן הסכמת הנתבעים תקבע ישיבת קדם משפט במהלכה תחקר המומחית וינתן פסק דין של פשרה ללא צורך בשמיעת ראיות וללא צורך במתן נימוקים.

14.מאחר ולא ניתנה הסכמת הנתבעים זומנה המומחית השמאית גב' כדריה לחקירה על חוות דעתה בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 22.6.09 בסיום חקירתה וע"פ הסכמת הצדדים הוריתי לצדדים להגיש סכומיהם בכתב.

15.לאחר הגשת הסיכומים הוברר כי שוב אין עוד התנגדות להצעת החלוקה המוצעת ע"י המומחית והמוגדרת כאופציה מס' 1 לחוות דעתה מיום 27.10.08.