לוסטיג נ' מלכה ואח'

פסק דין

1.לתובע היה קשר חברי עם הנתבעים שבעקבותיו חברו יחד עם חברו של התובע מר קלמן גייר למיזם של פיתוח חומר שיכול להביא לחסכון בחשמל.

במסגרת המגעים המקדמים ערך גייר טיוטת הסכם להתייחסות הצדים שאמור היה להוות בסיס להתקשרות פורמאלית בעתיד בדרך של רישום חברה משותפת.

נקבע כי תמורת השקעה של 15,000 דולר יהיה התובע זכאי בעתיד ויקבל 2.5% מכלל ההכנסות משווק המוצר.

הנתבעים נסעו להודו כדי לנסות ולשווק את המוצר ולמרבה הצער הייתה בדיוק באותה תקופה קריסה כלכלית שהשפיעה על המשק העולמי ובסופו של דבר לא עלה בידיהם של הנתבעים לשווק את המוצר ולא נצברו הכנסות כלשהן.

התובע תבע בתביעתו את השבת סכום ההשקעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

התובע טען בפני כי היה אמור לקבל מהנתבעים חשבונית או קבלה על סכום השקעתו ולא קיבל, ועקב כך הסתבך עם שלטונות מס הכנסה.

כן אישר התובע כי לו היה מקבל את הקבלה ונענה על ידי הנתבעים בחברות ובהתייחסות ראויה, לא היה מגיש את התביעה.

2.הנתבעים מאשרים את עיקרי הדברים, קבלת סכום ההשקעה, נסיעות להודו וזכותו של התובע לחלק בהכנסות, לו היו ואולם טוענים כי השקעותיהם גדולות מזו של התובע והשקעתו נועדה לממן את הנסיעות להודו ולגרמניה לשווק המוצר.

מודים הנתבעים שדובר על רישום חברה משותפת ואולם לטענתם התובע סירב להוציא לפועל את הרישום.

באשר לחשבונית, טוענים הנתבעים כי את החשבונית הייתה אמורה להנפיק החברה שתוקם, שכאמור לא הוקמה וזו הסיבה שלא נמסרה חשבונית ובשלב ההשקעה ובהעדר חשבון בנק של החברה, הופקדו הכספים בחשבונות הפרטיים של הנתבעים ומחשבונות אלו אף בוצעו התשלומים השונים.

למעשה טוענים הנתבעים כי התובע לא זכאי להשבת סכום ההשקעה מהם שכן השקיע במיזם משותף וידע שיש הוצאות שאם לא תהיינה הכנסות תרד השקעתו לטמיון.

3.לדיון מיום 27.6.12 הוזמן מר קליין גייר בתור עד מטעם של שני הצדדים שהצהירו מפורשות כי הם נותנים בו אמון מלא.

מר גייר העיד ארוכות ופירט את השתלשלות העניינים ואף חיווה דעתו על השקפתו שלו לכל ההתנהלות.

לאחר סיום עדותו של מר גייר וטרם שהעידו הצדדים, הודיעו על הסכמה לפסיקה על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 (א) לחוק בתי המשפט {נוסח משולב}, על בסיס החומר שבתיק ולאחר סיכומים בע"פ, שהושמעו לאלתר.

ההסכמה האמורה אושרה בהחלטה.

4.מעדותו של מר גייר אציין את הדברים הבאים:

א.הכסף ניתן כהשקעה ולא כהלוואה, וסכום של 15,000 דולר לא נחשב לסיכון גדול מידי. הכסף הוגדר כהשקעה למימון הוצאות בניסיון לשווק את החומר בהודו ובהתחשב בהוצאות קודמות שהיו לנתבעים.

ב.העסקה נעשתה באמון למטרה עסקית ואין לראות את הנתבעים כרמאים או כמי שישתמשו בכסף לתענוגותיהם, והעד לא סבור שנעשתה פעולה של רמאות. למעשה לא צפו הצדדים שהודו תתפרק הגם שלקחו בחשבון שלא יהיו הכנסות ובמקרה כזה יחליטו על המשך הדרך.

ג.מראש לא סוכם מה יהיה גורל ההשקעות למקרה ולא יהיו רווחים והעסק יתפרק והקרע ביחסים נוצר כשחזרו הנתבעים מהודו ללא עסקה.