לוינשטיין נ' מדינת ישראל

פסק דין

זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (כב' השופטת ד' ורד), שדחתה בקשתו של המערער לבטל את עיכוב פסק הדין שניתן בזמנו, בהעדרו. המדובר בכתב אישום בעניין נהיגה במהירות מופרזת. המערער התייצב לדיון הראשון אולם עקב תקלה במדור תביעות לא נשמע הדיון והודע לו, כי יקבל מועד נוסף. במועד הנוסף שנקבע לא התייצב לדיון וניתן גזר דין בהעדרו. בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו נתקבלה, גזר הדין עוכב ונקבע דיון ליום 4.5.09, כאשר בית המשפט קמא אף הוסיף והורה, כי על המערער לזמן לדיון את מי שלטענתו נהג ברכב.

במועד הדיון שנקבע, כאמור, לא התייצב המערער ועל כן בקשתו נמחקה, דהיינו גזר הדין הושב אל כנו. עוד ציין בית המשפט, כי המערער רשאי לפנות לתביעה בבקשה להסבת הדו"ח.

לטענת המערער אכן ידע על מועד הדיון שנקבע לבקשתו, דהיינו 4.5.09. אולם, בתאריך 20.4.09 שלח מכתב לבית המשפט קמא שבו הודיע, כי הנהג שלטענתו נהג ברכב ולא הוא שוהה בחו"ל ולא יוכל להגיע לאותו מועד. במכתב זה לא נתבקשה דחיה אלא מדובר בהודעה בלבד. לטענת המערער סבר הוא , כי יקבל תשובה מבית המשפט האם יש צורך להתייצב לדיון אם לא, משלא קיבל תשובה סבר, כי אין צורך בהתייצבותו לבית המשפט ולא הופיע לדיון. עוד טען המערער, כי ביום 22.9.09 פנה בכתב למשטרת ישראל בבקשה להסבת הדו"ח. לאחר כחודש וחצי התקשרו אליו טלפונית והודיעו לו, כי בקשתו נדחתה, בקשתו לקבל תשובה בכתב אף היא נדחתה שעל כן אין כל אסמכתא לדברים בכתב.

בנסיבות אלה עותר הוא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ולאפשר דיון מחודש בהסבת הדו"ח ע"ש הנהג שחתם על תצהיר בפני עורך דין שאותו צירף לבקשתו למשטרת ישראל.

ב"כ המשיבה עותרת לדחיית הערעור. לדבריה לא היתה כל סיבה לחשוב, כי המערער פטור מלהתייצב לדיון שנקבע לבקשתו. הוא היה מעוניין בדיון זה, אין מדובר בניהול משפט בהתכתבות וכל עוד לא קיבל הודעה המבטלת את הדיון היה עליו להתייצב.

לאחר ששמעתי את הצדדים ומאחר והמערער אף אינו מיוצג הסברתי לו את השתלשלות האירועים כפי שעלו מהמסמכים שהוצגו בפני, סבורני, כי יש לדחות את הערעור. הדיון שנקבע ליום 4.5.09 נקבע באופן חריג על פי בקשתו של המערער והמועד הודע לו. בהחלטת בית המשפט הקובעת את הדיון שלושה סעיפים. האחד קביעת מועד הדיון, השני המלצה למערער לזמן לאותו דיון את מי שנהג ברכב, לטענתו. והשלישי הורה על ביטול גזר הדין עד ליום הדיון.

לא ניתן להבין את החלטה זו אחרת אלא, כי המשך תוקפו של גזר הדין תלוי בדיון שהתקיים ביום 4.5.09 שהרי תעוכב עד לאותו מועד. הודעתו של המערער לבית המשפט, כי העד לא יופיע אמנם היתה במקומה, אולם לא ניתן להבין, כי העדרו של אותו עד ימנע את קיום הדיון. לא ניתן גם לקבל את הטענה, כי המערער סבר, כי כל עוד בית המשפט לא חזר אליו בתשובה הוא פטור מהופעה. להפך, הדעת נותנת, וכל אדם סביר כך היה נוהג, כי כל עוד לא בוטל הדיון הרי הוא קיים ועומד ועל המערער להתייצב בבית המשפט. במיוחד כך כאשר כאמור המערער לא התייצב לדיון אחד בבית המשפט והדיון הנוכחי נקבע בידיעתו ולבקשתו.

בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי שגה בית המשפט קמא משמחק את בקשתו של המערער לביטול גזר הדין ומשביטל את עיכוב גזר הדין.

בשולי הדברים יש להעיר, כי המערער היה זכאי לתשובה בכתב מעם אגף התנועה בעניין בקשתו להסבת הדו"ח ולא ניתן לקבל תשובה טלפונית כתשובה רשמית וראויה. במקרה שבפנינו כאמור אין לכך השלכה לעצם הערעור אולם מן הראוי שאגף התנועה יקח הערה זו לתשומת לבו.

הערעור נדחה.

לפנים משורת הדין ולנוכח השתלשלות סיומם של הדברים אני מורה, כי אם המערער ישלם את סכום הקנס המקורי בסך 1,000 ₪ עד ליום 2.5.10 יבוטל קנס הפיגורים.

ניתן והודע היום ח' אייר תש"ע, 22/04/2010 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

הוקלד על ידי: חניתה עזריה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: