לוינסקי נ' לנציאנו ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לקטנועו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 10/9/09.

1.לטענת התובע, במועד הנקוב רכב על קטנועו ברחוב גילדסגיים ברמת גן שהוא רחוב חד סטרי בעל 2 נתיבים. לטענת התובע הוא נסע בנתיב השמאלי במהירות של כ – 50 קמ"ש. התובע ראה את הנתבעת 1 נוסעת בין הנתיבים ברחוב במהירות איטית והחליט לעקוף אותה בנתיב השמאלי, אלא שלפתע סטתה הנתבעת 1 לשמאל על מנת לפנות לרחוב יונה איתן וזאת, מבלי לאותת בכדי להעיד על כוונתה או לבחון שאמנם הדרך פנויה ופגעה בקטנועו. לטענת התובע, בנסיבות האמורות האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך, על הנתבעים ביחד ולחוד- הנתבעת 1 היא הנהגת והנתבעת 2 – היא בעלת הרכב והמבטחת- לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה.

2. לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 נסעה בנתיב השמאלי לאורך זמן ולפחות מהצומת המרומזר קודם לצומת זה, הנתבעת 1 החלה בפניה לשמאל מהנתיב השמאלי והתובע, אשר פתח נתיב עקיפה שלא כדין בתוך הנתיב השמאלי, במקביל לנסיעת הנתבעת 1 בנתיב זה ובעודו מבצע עקיפה בצומת - פגע ברכבה . בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לקטנועו של התובע ותמונות הנזק לרכבה של הנתבעת 1.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק לכלי הרכב השונים. לענין זה, טען כאמור התובע כי הוא כבר עקף את הנתבעת 1 בשעה שסטה לפתע רכבה על מנת לפנות לשמאל. גרסתו זו אינה מתיישבת עם תמונות הנזק לרכבה של הנתבעת 1 הואיל ובתמונות אלו נחזה נזק מסוג מעיכה בכנף השמאלית של הרכב מעל הגלגל, בעוד שלו הילך התאונה היה כגרסת התובע , כי אז היה מצופה לחזות בנזק בטמבון הקדמי של הרכב . אציין לענין זה כי אף התובע הודה כי לו אמנם הילך התאונה היה כטענתו "סביר להניח שהנזק יהיה מקדימה " (ראה עמ' 3 שורה 7)- ומשכאמור הנזק אינו במיקום הקדמי אלא בצד הרכב,– הרי שהדבר נוגד את גרסתו.

מלבד האמור, הרי שמתוך עדותו של התובע עצמו הנני למדה כי התובע ביצע עקיפה במתחם צומת וזאת, כאשר הוא הודה שראה את הנתבעת 1 נוסעת במרכז בין הנתיבים – דהיינו כאשר רכבה כבר סוטה לכיוון הנתיב השמאלי. אציין כי התובע ניסה לשנות עדותו ולטעון כי לא עקף בצומת אלא רק נסע בנתיב השמאלי במהירות ואולם, הוא הודה כי החל לנסוע בנתיב השמאלי כ – 10 מטרים לפני הצומת (ראה עמ' 2 שורה 13) וזאת, כאמור בשעה שכבר ראה את הנתבעת 1 נוסעת בין שני הנתיבים . לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם ביצע התובע עקיפה אסורה בצומת וזאת, כאשר הוא אמנם יוצר לעצמו, יש מאין, נתיב שמאלי נוסף בתוך הנתיב השמאלי הקיים. לאמור אוסיף כי לכל הפחות היה על התובע , אשר לטענתו לא ידע מה היתה כוונת הנתבעת 1 עת נסעה בין הנתיבים, להתריע על כוונתו לבצע עקיפה ולהסב את תשומת לבה לכך.

לאור המכלול כמתואר לעיל, הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת גרסתו אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעת 1 ומשכך, יש לדחות את תביעת התובע.

8.סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.

9.רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין .