לוינסון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חולון

החלטה

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה גביית ריבית פיגורים בגין תשלום היטל השבחה. בבקשה נטען כי המשיבה גובה ריבית בשיעור 0.75% על סכום היטל ההשבחה, בגין מלוא התקופה שמיום מימוש הזכויות ועד יום התשלום, באופן אוטומטי, אפילו אם התארכות ההליך אינה בעטיו של הנישום. גביה זו היא בניגוד לפסיקת בתי המשפט.

תמצית הבקשה

ועדות מקומיות גובות היטל השבחה עקב השבחה הנובעת מאישור תוכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג, לפי סעיף 196א בחוק התכנון והבנייה תשכ"ה -1965 (להלן: "חוק התכנון"). חובת תשלום ההיטל קמה ביום מימוש הזכויות הנובעות מההשבחה.

לשם קביעת גובה ההיטל נדרשת שמאות של שווי ההשבחה. ההליכים לקביעת שווי ההשבחה מצויים בתוספת השלישית בחוק התכנון (להלן: "התוספת השלישית"). הוועדה המקומית מעבירה לנישום שומה שערך שמאי מטעמה, החייב יכול להסכים לשומה ולשלמה, אך הוא גם רשאי להשיג על השומה לפי סעיף 14 בתוספת השלישית.

(תיקון תשס"ח בחוק התכנון נכנס לתוקף ב-1.5.09. הוא ביטל את שלב השומה האחרת והעביר את הצדדים ישירות לשלב השמאי המכריע, אשר אינו נבחר עוד על ידי הצדדים אלא מתמנה מתוך רשימה. עיקר הליכי הגביה נושא התובענה בוצעו בהתאם לנוסח הקודם ועל כן הדיון יתמקד בנוסח זה).

כדי להשיג על גובה השומה על הנישום להגיש לוועדה המקומית "שומה אחרת" של שמאי מטעמו. לאחר זאת מנסים הצדדים להגיע להסכמות על גובה השומה. אם אינם מגיעים להסכמה, בוחרים הוועדה והנישום שמאי מכריע ששומתו תחייב את הצדדים.

ההליכים האמורים מטבעם, אורכים זמן.

הוועדה המקומית מחייבת את הנישום אוטומטית בריבית פיגורים בגובה 0.75% לחודש, על היטל ההשבחה בגין מלוא התקופה שמיום מימוש הזכויות ועד יום התשלום. החיוב בריבית הוא על פי סעיף 15 בתוספת השלישית הקובע שעל תשלום היטל השבחה יחול חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם -1980 (להלן: "חוק ההצמדה").

בתי משפט השלום ובפרט ע"א (שלום ראשל"צ) גרינשטיין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (30.7.07) (להלן: "הלכת גרינשטיין") שנדרשו לסוגיה חזרו וקבעו, כי אין להטיל על הנישומים בהיטל השבחה, ריבית פיגורים בגין תקופות, שמיום המימוש ועד ליום התשלום, אשר בהן נמשכו ההליכים שלא בעטיו של הנישום. סייג לקביעה זו הוא שעל הנישום לשלם בסמוך ליום המימוש את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, דהיינו את סכום ההיטל לפי שומת השמאי מטעמו. למרות זאת מטילה המשיבה על הנישומים ריבית פיגורים בגין מלוא התקופה.

ההליכים בעניינה של המבקשת מעידים על התנהלות המשיבה:

ביום 7.2.07 פנתה ב"כ המבקשת לוועדה והודיעה על מימוש זכויות וביקשה מהוועדה לערוך שומה.

ביום 6.5.07 התקבלה במשרד ב"כ המבקשת השומה של המשיבה.

ביום 29.5.07 השלים השמאי של המבקשת את השומה האחרת והעבירה למשיבה.

ביום 21.6.07 שילמה המבקשת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת.

12.7.07 פנה שמאי המבקשת למשיבה על מנת לבחור שמאי מכריע.

הסכמה על שמאי מכריע ארכה שבעה חודשים, למרות פניות חוזרות של ב"כ המבקשת למשיבה וליועץ המשפטי שלה. רק לאחר פנייה לנציבת הקבילות בעיריית חולון (נספח יד' לבקשה) ניתנה ההסכמה לזהות השמאי המכריע.

מלאכת השמאי המכריע ארכה חמישה חודשים נוספים עד 10.7.08. השומה המכרעת הייתה נמוכה מהשומה הראשונית בסכום של 164,125.82 ש"ח.

רק ביום 27.10.08 הוציאה המשיבה הודעת תשלום על סכום ההיטל כולל ריבית פיגורים של 20,362.48 ש"ח בגין התקופה שמיום 17.1.07 (להלן: "יום המימוש המוקדם") ועד יום הודעת התשלום (כ-21 חודשים). ביום 8.12.08 נשלחה הודעת תשלום מתוקנת, בה יום המימוש היה 7.2.08 (להלן: "יום המימוש המאוחר") והריבית שבהודעת התשלום, הייתה בגין כל התקופה שמיום המימוש המאוחר ועד הודעת התשלום (כ-10 חודשים) ועמדה על 9,824.62 ש"ח.

התובענה נושא הבקשה באה בגדר סעיף 3 בחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו -2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ופרט 11 בתוספת השנייה בחוק. למבקשת עילת תביעה אישית. התובענה עונה על דרישות סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות.