לוינטל נ' בן צדוק ואח'

החלטה

הבקשה שהונחה בפני עוסקת בעתירה להזמנתם של שני עדי הגנה נוספים, מצד הנתבעת.

בקשה זו הוגשה בניגוד להחלטה שניתנה בתיק, לפיה היה על הצדדים כולם, להגיש ראיותיהם באמצעות תצהירים. הבקשה שהוגשה איננה מתייחסת כלל לנושא החריגה מן המתווה שנקבע ומתעלמת ממנו. מטעם זה בלבד, היה עלי לדחות הבקשה על הסף.

למרות זאת, החלטתי להתייחס לגופה של הבקשה.

לא הייתי מונעת מן הנתבעת להביא את ראיותיה הנוספות לו היה עניין זה עומד בפני עצמו. שכן, מדיניות בתי המשפט כפי שזו באה לידי ביטוי בפסיקה, נוטה להקל בעניין זה על-מנת לאפשר לכל צד את יומו בבית המשפט. בכך כלולה כמובן האפשרות לצירוף עדויות נוספות בשלב זה, שבו טרם הסתיימה הבאת הראיות. זאת, מבלי שנפטור את הנתבעת מחיוב בהוצאות, בגין הצורך בקיומה של ישיבת הוכחות נוספת או מוארכת, בהתאם לנסיבות.

דא עקא, כי במקרה שבפני מסווה הבקשה להבאת עדויות נוספות חריגה של ממש מחזית הדיון.

העדים שהעדתם מתבקשת אמורים להעיד כי התשלומים שהועברו לנתבעת משוכרי בית המאפה כללו תשלום בגין אפיית פיתות שסופקו להם על-ידי הנתבעת. ואולם, לטענות אלה אין כל ביטוי לא בכתב טענותיה של הנתבעת ואף לא בתצהיר עדותה הראשית.

בצדק, איפוא, התנגד התובע לבקשה, העומדת בסתירה לכללי סדר הדין האזרחי בתחום זה של שמירת חזית הדיון. ודוק. הנתבעת איננה עותרת לתיקון כתב ההגנה או תצהיר העדות הראשית מטעמה ובלעדי אלה ברור כי העדויות שהשמעתן מתבקשת חסרות כל תשתית עובדתית, חורגות מחזית הדיון ופוגעות בהגינות הנדרשת בהליכי משפט. בהקשר זה, ראוי להפנות לרע"א 8600/12, שם ניתנה החלטת בית המשפט העליון מפי כב' השופט צ.זילברטל בעניין דומה.

באותו מקרה, מנע בית משפט השלום קו חקירה שהיה בו כדי לשנות את חזית הדיון.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שם נקבע כי היה על בית משפט השלום להתיר את קו החקירה.

בבית המשפט העליון בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, שם ציין השופט זילברטל "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד ועל סמך העדויות שנתנו במסגרת הטענות", תוך שהוא מפנה לע"א 397/68. ברור, כי הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול וסופיות הדיון וחשיבותו הינה גדולה. לכן, סבר בית המשפט העליון באותו מקרה כי טענה שלא הופיעה בכתבי הטענות לא תהווה בסיס לחקירה באולם בית המשפט.

במקרה שבפני, ברור שאם לא נטען מצד הנתבעת כי יש להפחית מכל סכום שקיבלה בגין שכר דירה מבית המאפה סכומים שהיוו תמורה לאפיית פיתות, אין היא רשאית להעלות עדים בעניין זה.

היתר לעשות כן יסבך את הדיון וישהה אותו שלא לצורך, והוא חסר תוחלת כשלעצמו.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה.

אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות דחיית הבקשה, בסך של 1,200 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ג, 24 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: