לוינגר ואח' נ' חברת אל על בעמ

פסק דין

עניינה של התביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעים בשל איחור בקבלת הכבודה ששלחו בבטן המטוס עת שטסו לתאילנד.

אין חולק כי עם הגיעם של התובעים לשדה התעופה, לא נמצא התיק ששלחו על המסוע בו נמצאים כבודתם של הנוסעים הנוחתים.

התובעים פנו לנציג המקומי של הנתבעת והפנו את תשומת לבו להיעדר התיק.

לטעמי לנוכח הפניות שפנו התובעים הן בשדה התעופה והן באמצעות קרובי משפחה, הרי שהתובעים הודיעו במועד על אובדן התיק.

על פי הוראות חוק התובלה האווירית, התש"מ – 1980, הדין החל במדינת ישראל על הכבודה ועל הובלתה, הינו הוראות אמנת וורשה.

בהתאם להוראות האמנה, במקרה של אובדן יהיה זכאי הנוסע לקבלת פיצוי של 17 זכויות משיכה מיוחדות השוות כיום לכ-98 ₪ ולצורך העניין בסך של 100 ₪ לק"ג.

במקרה שלפנינו התיק של התובעים שקל 15 ק"ג.

לפיכך הפיצוי המרבי בגין אובדן התיק הינו שווה ערך לסך של 1,500 ₪.

במקרה דנן לא היה אובדן אלא איחור של כ-7 ימים כשהתיק הומצא כעבור 7 ימים לתובעים.

לפיכך לכאורה לא זכאים התובעים למלוא הפיצוי בגין אובדן, ועל כן שם בית המשפט את נזקיהם בגין האיחור במסירת התיק בסך של 1,000 ₪.

יצוין כי לא הוכח שלא ניתן היה להעלות את התרופה יחד עם הנוסעים ושומה היה על הנוסעים אשר סובלים מבעיה רפואית מיוחדת אשר לא ניתן למצוא תרופה מתאימה בנקל לבעיה זו, שיקחו עמם את התרופה המיוחדת או שימצאו חלופה במקום היעד.

יתר על כן, התובעת לא התייצבה לדיון ולא העידה על הסבל שסבלה כביכול כתוצאה מהיעדר התרופה.

אשר על כן, איני פוסק פיצוי בגין ראש נזק זה.

יצוין כי הפיצוי נפסק על פי האמנה על מנת ליצור שוויון בין הנוסעים השונים ובין חברות התעופה השונות.

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,000 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט ובצירוף הוצאות המשפט בסך של 300 ₪.

בעת פסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהנתבעת הציעה לתובעים סכום דומה לסכום שפסק בית המשפט לפני הדיון וסכום העולה על הסכום שנפסק במהלך הדיון.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"א, 06/12/2010 במעמד הנוכחים.

יובל גזית, שופט