לוין נ' שרביט ואח'

פסק דין

בפני תביעה שראשיתה בלשכת ההוצאה לפועל, כתביעה על סכום קצוב.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

התובע הינו עורך דין ומגשר. ביום 06/04/10 נפגשו הצדדים לפגישת הכרות ללא עלות ובמסגרתה, חתמו על הסכם הגישור והסכם שכר הטרחה שצורף לכתב התביעה. בהתאם להסכם שכר הטרחה, "בעבור הגישור ישולם סך של 6,000 ₪ + מע"מ. בני הזוג יהיו חייבים בתשלום ביחד ולחוד. מספר הפגישות יהיה ככל שיידרש. תקופת הגישור מוגבלת לחצי שנה מיום החתימה על הסכם זה".

אליבא דתובע, עסקינן בהסכם שכר טרחה לתשלום גלובאלי. התובע פרט בתצהירו ובעדותו את שבוצע בעניינם של הנתבעים. לטענתו, לאחר החתימה על הסכם הגישור, פנה הוא לב"כ הצדדים בבקשה להקפיא את ההליכים המשפטיים, בתקווה כי יעלה בידי הצדדים לסיים את הסכסוך במסגרת הליכי הגישור. בנוסף, "החלו הנתבעים להפגש עם התובע ואף קוימו שיחות טלפון רבות". בשלב בו נראה היה שהקרע בין בני הזוג מתרחב, יזם התובע נסיעה לבית הנתבעים וקיים פגישה נוספת במסגרתה פעלו הצדדים, בין השאר, להסדרת חלוקת המטלטלין. לאחר מכן ומסיבות שאינן ידועות לתובע ולמרות פניותיו החוזרות לצדדים, לא ניתן היה להמשיך את הליך הגישור.

התובע תבע את תשלום מלוא שכרו, בהתאם להסכם שכר הטרחה.

לטענת הנתבעים, בתחילת שנת 2010, בעקבות משבר בנישואיהם, פנו לתובע על מנת לגשר ביניהם ולפתור את המחלוקות בדרכי שלום. לאחר חיפוש ברשת האינטרנט, איתרה הנתבעת את פרטי התובע ויצרה עמו קשר. לטענתה, התובע הבהיר כי פגישת ההכרות עמו תהא ללא תשלום וללא התחייבות. ביום 06/04/10 נפגשו הנתבעים עם התובע במשרד בתל אביב, לפגישה שארכה כ- 45 דקות (פגישת ההכרות). במעמד הפגישה הסביר התובע לנתבעים את מהות הליך הגישור. באותו היום חתמו בני הזוג על הסכם הגישור והסכם שכר הטרחה. מאחר שהנתבעים לא היו בטוחים שלא יצליחו ליישב את המחלוקות ללא התערבות חיצונית, או שידרשו לפגישה אחת בלבד, הודיעם התובע, לטענתם, כי במידה ולא יתקיימו מספר רב של מפגשים, הצדדים "יסתדרו" לגבי שכר טרחתו.בפועל נערכה ישיבת גישור אחת בבית הנתבעים, אשר לאחריה הודיעה הנתבעת לתובע שלא יזדקקו עוד לשירותיו.לטענת הנתבעים, אין זה הגיוני לדרוש תשלום מלא עבור ישיבת גישור אחת ומכתב אחד שכתב התובע לעוה"ד של הנתבעת. לדידם, עליהם לשלם 1,000-1,500 ₪ לכל היותר, בהתאם לעבודה שבוצעה ע"י התובע.

דיון והכרעה:

עקרון יסוד שאומץ בשיטת משפטנו ושהינו הבסיס לדיון במחלוקת שבפני הינו ""Pacta sunt servanda, "חוזים יש לקיים".

"עקרון חופש החוזים הינו עקרון יסוד המאפשר לצדדים לקבוע בהסכמה את התנאים בניהם, חוק החוזים קובע דרכים לבטול הסכם, לרבות אם הינו מנוגד לתקנת הציבור ואף לאפשר לביהמ"ש שלא לאכוף חוזה כאשר האכיפה איננה מוצדקת.

גם אם צומצם חופש החוזים, כגון מכוח חוק החוזים האחידים, עדיין קיים העקרון הבסיסי בהסכמים הנערכים בין יחידים ורק במקרים חריגים ובנסיבות מוצדקות יתערב ביהמ"ש בהסכם שנקבע בין צדדים, שאין עילה לביטולו, למעט טענת אי חוקיות ותקנת הציבור.

ידועה ההלכה כי אדם נחזה למי שמבין, יודע וקרא את המפורט במסמך עליו חתם. חזקה היא כי חתימת אדם על גבי מסמך כלשהו מהווה עדות לכך שנתן הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו" (הדגשה הוספה)(בש"א (ת"א) 159903/05 עדה קלרמן בריל נ' יעקב גולני, פורסם בנבו. ניתן ביום 04/09/05).

עיון בהסכם שכר הטרחה עליו חתמו הנתבעים מעלה, כי התחייבותם היתה לתשלום 6,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור ששה חודשי גישור, ללא תלות במספר המפגשים ("מספר הפגישות יהיה ככל שיידרש"). כפי שלא ניתן היה לחייבם לשלם שכר נוסף במידה והיו נערכות פגישות מרובות, כך גם אין מקום להפחית את שכר הטרחה לנוכח מיעוט המפגשים. בחתימה על הסכם כאמור, לקח כל אחד מהצדדים סיכון- התובע, שידרש למספר רב של מפגשים ובכך, שכרו השעַתי ישׁחק. מנגד, הנתבעים- שלא יזדקקו למפגשים מרובים ואזי, השכר שישולם לתובע עבור כל מפגש, יהיה גבוה יחסית.

אוסיף, כי לטענת הנתבעים לא נדרשו הם לפגישות גישור נוספות ומכאן, שהתנאי שנקבע בהסכם התממש במלואו- התקיימו מספר הפגישות שנדרשו לנתבעים והמזכות את התובע במלוא שכרו.

לטענת הנתבעים, בטרם נחתם הסכם שכר הטרחה הובהר, כי במידה ולא יתקיימו מספר פגישות, הצדדים "יסתדרו" לגבי שכר הטרחה, אך האמור לא קיבל ביטוי במסמך עליו חתמו. יצוין, כי הנתבעים לא טענו שלא הבינו את תוכן המסמך. יתרה מכך, לטענת הנתבעים, התובע אמר ש"יסתדרו" ככל שלא ידרשו פגישות מרובות, אך הנתבעים לא פרטו מה יהיה שיעור שכה"ט בנסיבות כאמור. התובע אישר בעדותו שהסוגיה אכן הועלתה, אך עמד על כך שתוכן המסמך מגבש את כלל הסכמות הצדדים ("הבהרתי בעיקר לבעל שההתחייבות לגישור היא גלובלית ואני לא עובד לפי שעות. ההתחייבות של 6,000 ₪ + מע"מ, כאשר ההתחייבות שלי במתן שירות בתוך תקופה של חצי שנה, הבהרתי שאני מקווה שהם יגיעו להבנות לפני חצי שנה, אבל אין לזה שום נגיעה לשכ"ט, באותה נקודה הוא קיבל הבהרה שזה התשלום" (פרוט' 13/06/13, עמ' 7, ש' 15-18)).

טענות הנתבעים מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. כידוע, על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית, אין להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, אלא באמצעות הבאת מסמך אחר בכתב או הודאתו של בעל הדין היריב.

"הסעיף האמור אוסר על בעל דין להעלות טענות עובדתיות שתוכנן סותר את תוכנו של מסמך בכתב, בין היתר (ובעיקר) מסמך המסכם את הסכמותיהם של הצדדים. משמעותו של הסעיף היא חסימתו של בעל דין מלטעון כי היו הסכמות נוספות, שלא פורטו בכתב, שקדמו למסמך בכתב, הנוגדות את ההסכמות שהעלו הצדדים על הכתב...

...

ההגיון שבכלל האוסר העלאת טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב הוא, שכאשר צדדים מסכמים בכתב את הסכמותיהם, לא תישמע טענה שהיו הסכמות, במהלך כתיבת המסמך, או לפני כן, שלא הועלו על הכתב"(הדגשה הוספה)(ת"א (מחוזי י-ם) 1549/97 א.פ.א. חברה לבניין ולפיתוח (1987) בע"מ נ' זהב ירושלים בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 21/08/00).

בהסכם שכר הטרחה נכתב, כאמור, כי על הנתבעים יהא לשלם 6,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר "מספר הפגישות יהיה ככל שיידרש". אין בידי לקבל את הטענה שהמדובר בחוזה אחיד, שכן תנאיו סוכמו באופן פרטני ע"י הצדדים בהקשר לייצוגם של הנתבעים ושיעורו של שכר הטרחה הוסף בכתב יד.