לוין נ' חזי ואח'

פסק דין

תביעה קטנה בגובה 5,735 ₪ - נזקי תאונת דרכים.

אין חולק כי ביום 25.2.2011 סמוך לחצות הלילה התרחשה תאונת דרכים בצומת מרומזר במפגש בין כביש 40 לכביש 531. התובע נהג את רכבו, הונדה סיוויק מ"ר 95-867-59 (להלן – ההונדה), בכיוון צפון בכביש 40 וביקש לפנות שמאלה ברמזור לכביש 531. הנתבע 1 (להלן – הנתבע) נהג ברכב מזדה 3 מ"ר 75-110-68 (להלן – המזדה) באותו צומת מרומזר בכביש 40 מצפון לדרום. המזדה פגעה בהונדה בתוך הצומת. הנתבעת 2 היא בעלת המזדה.

לטענת התובע בכתב תביעתו, עצר הוא את ההונדה ברמזור אדום, ועם התחלף הרמזור לירוק פנה שמאלה. לפתע הגיחה המזדה במהירות גבוהה, חלפה על פני אור אדום בכיוון נסיעתה, ופגעה בהונדה. עוד טען התובע כי מיד לאחר התאונה הודה הנתבע באשמתו והאישה שישבה לצידו הסבירה שהשניים היו טרודים באירוע עצוב, וכן שלאירוע היו עדי ראיה חיצוניים שלא ניתן היה להשיג את פרטיהם.

התובע הפעיל את פוליסת הביטוח שלו, ועל כן תובע הוא את דמי ההשתתפות העצמית, עליית מחיר הפוליסה בשלוש השנים הקרובות, ירידת ערך הרכב כתוצאה מהתאונה, פיצויים בגין הכתמת הרקורד שלו בכל הקשור לנהיגה זהירה והוצאות משפט.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי הנתבע נסע כחוק, באור ירוק, ואילו התובע הוא שהתבלבל בין רמזור הפנייה שמאלה לרמזור המאפשר נסיעה ישר, ופנה שמאלה כשהאור ברמזור שלו אדום. הנתבעים טענו עוד לחלופין כי התובע לא המציא אישור הפסדים מחברת הביטוח, ועל כן לא הוכיח ירידת ערך והפסד הנחת העדר תביעות. הנתבעים כופרים מכל וכל בראש הנזק של הכתמת הרקורד של התובע.

התובע העיד בבית המשפט, וכך גם אשתו אשר נסעה עמו בהונדה ביום האירוע. התובע העיד כי כאשר פנה שמאלה ברמזור ירוק עמדה מכונית לבנה בקו העצירה של הרמזור האדום בכיוון נסיעתו של הנתבע. התובע שיער כי הרמזור השני שבהמשך הצומת בכיוון נסיעת הנתבע היה ירוק וזו הסיבה לטעותו של הנתבע, ובכל מקרה לאחר התאונה אמר לו הנתבע שייתכן שעבר את הרמזור באור מהבהב. התובע הוסיף כי סוכן הביטוח שלו שוחח עם הנתבע, וזה הודה בפניו באחריות לתאונה, אולם הסוכן לא יכול היה להגיע לבית המשפט. אשת התובע העידה כי במהלך הפנייה של ההונדה שמאלה באור ירוק הבחינה במכונית שעומדת להתנגש בהם. היא צעקה לבעלה והוא בלם ולכן לא היו פגיעות גוף.

הנתבע העיד כי "גלש" לתוך הצומת במהירות 40 קמ"ש בלבד. לדבריו נסע במהירות רצופה וכיוון שראה גל ירוק בכל הרמזורים בצומת – המשיך לנסוע. הנתבע הכחיש ששוחח עם בת הזוג שהייתה לצידו במזדה ושהודה באחריות לתאונה. לטענת הנתבע, היה שקוע בנהיגתו ולא שם לב אם הייתה מכונית נוספת שעמדה בקו העצירה ברמזור. הנתבע נשאל האם ייתכן שראה רמזור ירוק בהמשך הצומת ומסיבה זו התבלבל וחשב שיש לו היתר לנסוע ישר, והשיב כך: "לא ראיתי אדום. יכול להיות. אני לא ראיתי אדום ולכן גלשתי לצומת. כל מה שירוק נסעתי כפי שהחוק מתיר".

דיון

שמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, קראתי את כתבי הטענות וכל אשר צורף להם. מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, מן הטעמים הבאים:

ראשית, לא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותם המהימנה של התובע ושל אשתו. אין זה הגיוני כי התובע, שאמנם קודם לכן חזר ארצה מקפריסין אך אין כל סיבה לחשוב שהוא ואשתו היו עייפים באופן יוצא מגדר הרגיל, אשר עמד ברמזור עצור והמתין להתחלפות הרמזור לירוק, יתפרץ פתע פתאום אל הצומת ברמזור אדום.

שנית, הוגשו לבית המשפט תמונות (ת/1) מהן ניתן להסיק בבירור כי בכיוון נסיעת המזדה ייתכן מצב בו הרמזור הראשון אדום והשני ירוק, והתמונות שהגיש הנתבע (נ/1 בהן רואים שלושה רמזורים אדומים ברצף) אינן יכולות לשלול זאת.

שלישית, לעומת זה, הנתבע העיד כזכור שנסע נסיעה רצופה ולא האט כלל בהתקרבו לצומת המרומזר. הנתבע לא ידע לומר האם היו מכוניות נוספות שעמדו בקו העצירה ברמזור, ולא היה בטוח במאת האחוזים שלא עבר ברמזור אדום. במצב דברים זה אין לי אלא לקבוע שהנתבע לא נתן דעתו בצורה טובה מספיק לתנאי הדרך.

רביעית, התובע טען בכתב תביעתו כי האישה שישבה לצד הנתבע בעת התאונה הסבירה שהנתבע היה טרוד בדבר מה עצוב ולכן לא שם לב לאור ברמזור. אישה זו (שאין מחלוקת על קיומה) לא הובאה כעדת הגנה, והדבר מלמד כי ככל הנראה לא הייתה תומכת בגרסת הנתבע.

אשר על כן אני קובע כי התובע הוכיח שהנתבע הוא שגרם לתאונה באחריותו הבלעדית, תוך שהוא נוהג במזדה ברשלנות רבתי מבלי לשים לב לתנאי הדרך, חולף על פני אור אדום ברמזור בכביש ראשי ופוגע בהונדה.

לעניין גובה הנזק:

לא הייתה מחלוקת לפניי בנוגע לנזק הישיר שנגרם להונדה כתוצאה מן התאונה, ועל כן יש לפסוק לתובע את מלוא דמי ההשתתפות העצמית – 1,850 ₪.

התובע הוכיח באמצעות חוות דעת השמאי שהגיש במהלך הדיון כי נגרמה לו ירידת ערך בשיעור של 885 ₪.

התובע לא הוכיח באופן פרטני את שיעור הנזק שעתיד להיגרם לו כתוצאה מעליית מחיר הפוליסה שלו נוכח התביעה שהגיש, אולם קיומו של נזק כזה הוא בגדר ידיעה שיפוטית, ואני מעריך על פי מיטב השפיטה כי שיעורו במקרה הנוכחי הוא 900 ₪.

אני פוסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 500 ₪ בגין הפסד ימי עבודה וטרחה אחרת, והוצאות משפט בסך 300 ₪.