לוין נ' אנקונינה ואח'

החלטה

בהמשך לדיון מהיום, להלן החלטתי:

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בטענה כי בתאונה (שאינה תאונת דרכים), ואשר ארעה עקב רשלנותם של הנתבעים, היא נפצעה בברכיה ונגרמו לה נזקים שונים.

לתביעה לא צורפה חוות דעת רפואית ובדיון שהיה בפני ביום 15/10/12 טען ב"כ התובעת טענות שונות בעניין זה. בסופו של דבר ניתנה החלטה בה נקבע כי אין מקום לפטור את התובעת מהגשת חוות דעת רפואית מטעמה וכי אם לא תוגש מטעמה של התובעת חוות דעת רפואית בתוך 60 יום, לא תהיה התובעת רשאית להוכיח כל דבר שברפואה (עמ' 3 שו' 1-6).

בהתאם ללוח הזמנים הזה היה על התובעת להגיש את חוות הדעת מטעמה עד ליום 15/12/12 לכל המאוחר. התובעת לא הגישה חוות דעת במועד הזה.

ביום 4/2/13 הגישה התובעת בקשה שכותרתה "בקשה להארכת מועד להגשת אישור רפואי" ובה ביקשה מבית המשפט להאריך לה את המועד להגיש את האישור הרפואי שצורף על ידה כנספח 1 לבקשה.

בבקשה נטען כי "אי הגשת חוות הדעת במועד אשר נקבע כאמור לא נבעה חס וחלילה מתוך זלזול בהחלטת בית המשפט אלא שלא עלה בידי התובעת להמציא אישור רפואי במועד אשר נקבע על ידי בית משפט נכבד זה. עתה עלה בידי התובעת לקבל אישור רפואי כאמור לעיל אשר מצורף לבקשה זו". (סעיף 2 לבקשה).

לבקשה צורף מסמך מיום 20/1/13 שכותרתו "אישור רפואי". המסמך נושא את פרטיו של פרופ' יעקב נרובאי, מנתח ואורטופד, וחתום על ידו, ובו מציין פרופ' נרובאי כי בדק את התובעת וכי הוא מעריך את נכותה בשיעור של 5%.

המסמך אינו ערוך כחוות דעת ואינו ערוך על פי התוספת הראשונה לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971.

בתגובה לבקשת התובעת הגישו הנתבעים בקשה, בה הם מבקשים להורות על מחיקת התביעה ולחילופין לקבוע כי התובעת לא תהא רשאית להוכיח כל דבר שברפואה. בבקשתם טענו הנתבעים כי על פי החלטת בית המשפט מיום 15/10/12 היה על התובעת להגיש חוות דעת רפואית אם היא מבקשת להוכיח עניין שברפואה ותחת זאת הגישה התובעת "אישור רפואי".

בנסיבות אלה מתעלמת התובעת, כך לטענת הנתבעים, מהחלטת בית המשפט ויש למחוק לכן את תביעתה ולחילופין לקבוע משלא עמדה בהחלטת בית המשפט מיום 15/10/12 ולא הגישה חוות דעת כפי שנקבע שם, לא תהיה רשאית להוכיח כל דבר שברפואה.

עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות את בקשת התובעת גם מהטעם שלא צורף לה תצהיר.

בדיון היום שבו הצדדים וטענו בעניין הבקשות שהגישו וכל אחד מהם גם הגיב לבקשה שהגיש חברו.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר שבפני, אני מחליטה לדחות את בקשת התובעת.

הבקשה היא להארכת מועד. הנימוק לבקשה להארכת מועד הוא נימוק עובדתי, וככזה נדרש תצהיר לביסוסו.

תקנה 241 (א) קובעת כי יש לצרף לכל בקשה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה.

לבקשה, שהגישה התובעת להאריך לה את המועד, לא צורף תצהיר ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

מעבר לכך, דין הבקשה להדחות גם מטעמים מהותיים יותר.

בהחלטה מיום 15/10/12 קבעתי כי אם לא תגיש התובעת חוות דעת רפואית, לא תוכל להוכיח כל דבר שברפואה. התובעת לא ערערה ולא ביקשה לערער על החלטה זו.

לפיכך ומאחר שהתובעת לא הגישה חוות דעת רפואית, לא במועד שנקבע בהחלטה מיום 15/10/12 וגם לא מאוחר יותר, ממילא אין היא רשאית להוכיח כל דבר שברפואה ואין לקבל את בקשתה להתיר לה להגיש "אישור רפואי", בקשה שמשמעה ערעור עקיף על ההחלטה מיום 15/10/12.