לוין ואח' נ' שר ואח'

פסק דין

בפני תביעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים על סך של 145,294 ₪ אשר החלה כבקשה לביצוע שטרות.

טענות התובעים

התובעים הינם בעלים של דירה בת 2.5 חדרים ברח' התבור 41 תל אביב, וחצר בשטח של 87 מ"ר, עם חניה בחזית ופרגולה בשטח של 12 מ"ר [להלן: "הנכס"].

הנתבע 1 [להלן: "השוכר"] שכר מאת התובעים החל מיום 24.5.10 את החדר הקדמי [המזרחי] שבדירה, כולל מטבחון והול, כניסה וזכות לשימוש משותף בחדר הרחצה והשירותים, ובנוסף שכר את החצר כולה [להלן: "המושכר"].

הנתבעות 2 ו- 3 שהינן אמו ואחותו של השוכר, חתמו כערבות לכל חיוביו והתחייבויותיו של השוכר, כפי שהן מופיעות בחוזה השכירות שנחתם בין השוכר לבין התובעים. הנתבעות חתמו גם על שני שטרי חוב על סך 20,000 ₪ כל אחד ועל כתב ערבות לחיובי השוכר.

התובעים והשוכר חתמו על חוזה שכירות לשנה אחת ועוד שנת אופציה ביום 24.5.10 [להלן: "החוזה הראשון"]. עותק מהסכם השכירות הראשון צורף לכתב התביעה וסומן "א".

במעמד חתימת החוזה הראשון וכתנאי לחתימתו, הסכימו הצדדים לחתום על הסכם שיפוץ שכלל רשימת עבודות ושיפוצים שהשוכר התחייב לבצע במושכר, וזאת בתמורה להנחה של 500 ₪ לכל חודש בדמי השכירות לשנה הראשונה.

התובעים והשוכר סיכמו ביניהם כי ככל שהשוכר יעמוד בהתחייבויותיו בהסכם השיפוצים, יוארך החוזה לשנה נוספת ואף לשנה זו יקבל השוכר הנחה בדמי השכירות בסך של 300 ₪ לחודש. עותק מהסכם השיפוצים צורף לכתב התביעה וסומן "ב".

לאור ההסכמות שבין הצדדים, נחתם חוזה שכירות לשנה בדמי שכירות חודשיים של 2,000 ₪ במקום 2,500 ₪ לפני הנחה והשוכר קיבל אופציה לשנת שכירות נוספת בעבור שכר דירה בסך של 2,200 ₪ לחודש.

בתום תקופת השכירות הראשונה נכחו התובעים כי השוכר לא קיים התחייבויותיו לפי הסכם השיפוצים ולא ביצע את העבודות אותן התחייב לבצע ולפיכך, הוסכם כי הצדדים יחתמו על הסכם שכירות חדש, ללא אופציה, לשנה נוספת וללא ההנחה שהובטחה לנתבע עבור ביצוע העבודות.

בחוזה השכירות שנחתם ביום 21.6.11 [להלן: "חוזה השכירות השני"] הושכר המושכר לשוכר עד יום 31.5.12. הנתבעות חתמו על כתב ערבות לחוזה השני וכן חתמו כערבות על שני שטרי חוב בסך 20 אלף ₪ כל אחד. התובעים גילו כי בעת מסירת שטרות החוב, השוכר כתב על השטר מספר תעודת זהות שאינו שלו בכוונה להטעותם.

במהלך תקופת השכירות נהג השוכר להקשות על התובעים את הגישה לחלק המערבי של הדירה שלא הושכר לו וזאת באמצעות החלפת מנעול שער הכניסה, על-ידי הנחת חפצים כבדים במזיד בשביל הגישה, ואף החזיק בחצר שני כלבים גדולים מסוג רוטוויילר ופיטבול ובכך סיכל כל אפשרות של התובעים לגשת לחלק המערבי של הנכס.

לקראת תום תקופת השכירות, שלחה התובעת 2 הודעת פינוי לשוכר, בה הודיעה לו כי עליו לפנות את המושכר ביום 31.5.12 - תום תקופת השכירות. כן ביקשה כי יתאם עמה מועדים בהם תוכל להציג את המושכר לשוכרים פוטנציאליים. משהשוכר לא השיב למכתב התובעת ולא פינה את המושכר במועד, לא נותרה לתובעים ברירה אלא לשלוח לנתבע מכתב באמצעות עורך-דין שלמה שמלה, הדורש ממנו לפנות את המושכר. במכתב זה אף העניק עורך-דין שמלה לשוכר ארכה בת שבוע מעבר לקבוע בחוזה, והשוכר נדרש לפנות את המושכר עד יום 7.6.12.

השוכר לא פינה את המושכר במועד ולא שילם דמי שכירות לאחר יום 31.5.12.

משהשוכר לא פינה את המושכר, הגישו התובעים תביעה לפינוי מושכר לבית המשפט בתל אביב וביום 30.7.12 ניתן פסק דין המורה על פינויו של השוכר מהמושכר. ביום 22.10.12 הוצא צו הפינוי לפועל והשוכר פונה מהמושכר באמצעות קבלן הוצאה לפועל.

התובעים קיבלו לידיהם את המושכר ונדהמו לגלות כי הנתבע הרס והשחית את הדירה כולה, פלש לשטחים שלא הושכרו לו כלל והשאיר ציוד וזבל זרוק במושכר, עכברושים התרוצצו בשטח הדירה, והדירה לא הייתה ראויה למגורי אדם במצב בו נמסרה לידיהם.

עוד התברר לתובעים, כי השוכר העלים רכוש רב שלהם שאוחסן בחלק המערבי של הדירה, מדובר ברכוש בעל ערך, שנשמר על-ידי התובעים במשך שנות חייהם.

התובעים, שהינם אנשים מבוגרים שאינם בקו הבריאות, גמלאים של שירות המדינה, נאלצו לעבוד בעצמם על מנת להחזיר את הדירה כולה למצב ראוי למגורים, במטרה להשכירה, כאשר לאורך כל התקופה נגרמו להם הפסדים כספיים ונזקים רבים.

לטענת התובעים, הנתבעים חייבים לפצותם בגין הוצאות שהוציאו לצורך פינוי המושכר, שכרי טרחת עורכי הדין ששילמו לצורך הפינוי ודמי שימוש בחלק הנכס אליו פלש הנתבע. כמו כן, דורשים התובעים פיצוי בגין נזקים שגרם הנתבע לדירה ולרכוש לרבות חומרים ותשלום לבעלי מקצוע אשר פעלו להשבת הדירה למצב ראוי למגורים.