לוין ואח' נ' עירית רעננה ואח'

פסק דין

בדיון ביום 10.3.14 הודיעו הנתבעים שהגיעו לפשרה עם התובעת, שהם מבקשים שהודעת צד ג' תדחה ללא צו להוצאות וצד ג' מבקש לטעון לענין ההוצאות. הטיעון הושמע ואז נדחתה הודעת צד ג' ונקבע שהחלטה לענין ההוצאות תנתן לאחר שבית-המשפט יעיין בהסכם הפשרה שיוגש. עברו שלושה ימים והנתבעים ביקשו לבטל את פסק-הדין החלקי. לטענתם הם הסכימו רק לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, הודעת צד ג' ששלחו מוצדקת והם עומדים על בירורה. צד ג' מתנגד לבקשה ומלין על חוסר תום הלב שבה. אכן, קשה ליישב את טענת הנתבעים עם התנהגותם בדיון. הדברים שאמרו הנתבעים כללו שני רכיבים: הסכמה שהודעת צד ג' תדחה (ללא הצבת תנאי כלשהו). מודעות לכך שצד ג' עומד על הוצאותיו. הדברים שנעשו מדברים בעד עצמם. צד ג' טען להוצאותיו. הנתבעים לא מחו שהדבר מיותר, כי אינם מסכימים לדחיית ההודעה אם הדבר כרוך בפסיקת הוצאות. הנתבעים גם לא מחו על ההחלטה שניתנה במעמדם ולא טענו שכוונתם לא הובנה. מכאן המסקנה שמה שנעשה בדיון תאם את כוונת הנתבעים באותו מועד ובבקשה (המשקפת כנראה "מחשבה שניה") אין ממש.

לגוף הענין מתעורר קושי נפוץ: כאשר נתבעים ותובע מתפשרים תוך וויתור על בירור הודעת צד ג' עשוי הדבר לשקף שני מצבים שונים מאוד: (א) שהודעה היתה מופרכת. אז, אך הוגן שהנתבעים ישאו בעלויות הסרק שגרמו. (ב) שהנתבעים "קנו סיכונים" והוויתור על בירור ההודעה נובע משיקולים שראוי לעודד. אז, יתכן שהוגן שגם צד ג' יתרום את חלקו בפשרה ע"י כך שישא בהוצאותיו. מסיבה זו הוחלט לעכב את ההחלטה בענין ההוצאות עד לעיון בהסכם הפשרה עצמו. כעת, לאחר שהוגש, מצאתי לנכון לתת לו תוקף ולא לחייב את הנתבעות בהוצאות צד ג'.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: