לויט נ' מושייב ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לנתבעת, וכפועל יוצא מכך, בשאלת נסיבות סיומם של יחסי העבודה ובזכויות התובעת בגין עבודתה וסיומה.

רקע עובדתי

1.הנתבעת היא חברה בע"מ, אשר בין עיסוקיה הפעלת מרפאות שיניים. בעליה ומנהלה של הנתבעת הוא ד"ר איליה מושייב (להלן - "ד"ר מושייב").

2.התובעת היא רופאת שיניים אשר הייתה רופאת שיניים במרפאתו של ד"ר מושייב בקרית גת מחודש 6/99 ועד לחודש 12/03, כאשר החל מחודש 1/04 עברה מרפאת השיניים לבעלות הנתבעת, בניהולו של ד"ר מושייב, והתובעת המשיכה ועבדה במרפאה באופן רצוף עד סוף חודש 7/10 (להלן - "מרפאת השיניים" או "המרפאה").

3.בשנה הראשונה לעבודתה במרפאת השיניים עבדה התובעת שישה ימים בשבוע, בשנה השנייה עבדה חמישה ימים בשבוע, והחל מהשנה השלישית ועד סוף שנת 2009 עבדה ארבעה ימים בשבוע. מתחילת שנת 2010 ועד לסיום עבודתה בחודש 07/10 עבדה התובעת יומיים בשבוע.

4.ביום 24.6.10 שלחה התובעת, באמצעות עורך דינה, מכתב לד"ר מושייב, שבו נכתב כי עקב הרעת תנאי עבודתה (הפחתת ימי העבודה מארבעה ימים בשבוע ליומיים בלבד) והיחס העוין ממנו היא סובלת במקום העבודה, אין היא יכולה להמשיך בעבודתה ומשכך היא רואה עצמה כמפוטרת ותסיים את עבודתה בסוף חודש 7/10.

יצוין כבר עתה כי למכתב זה קדמה חליפת מכתבים בין ב"כ התובעת לבין הנתבעת, כאשר במהלכה ובעודה מועסקת כרופאת שיניים אצל הנתבעת, הגישה התובעת את תביעתה הראשונה לדמי הבראה ולחופשה שנתית.

5.הצדדים נחלקו בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעת וכן בשאלת נסיבות סיום עבודתה של התובעת וזכאותה לתשלום זכויות בהתאם לכך - פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה שנתית ודמי נסיעות.

6.מטעם התובעת העידה היא עצמה, ואילו מטעם הנתבעת העידו ד"ר מושייב והגב' אספירה גרנובסקי, מנהלת מרפאת הנתבעת בקרית גת במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן - "מנהלת המרפאה").

ההליכים

7.בטרם יפורטו טענות הצדדים בתביעה זו, ועל מנת שתובא התמונה המלאה ביחס לנושאים השנויים במחלוקת ולסעדים שנתבעו, יש לפרט את השתלשלות ההליכים שקדמה להגשת התביעה דנן.

א.ביום 18.3.10, בעת שעסקה כרופאת שיניים במרפאת הנתבעת, הגישה התובעת בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה לתשלום דמי הבראה ופדיון חופשה. הנתבע בהליך זה היה ד"ר מושייב (ע"ב 4334/10). ביום 13.10.10 (לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים) הוגש כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו הוספה הנתבעת כנתבעת נוספת.

ב.ביום 13.9.10, לאחר שסיימה את העסקתה אצל הנתבעת וקודם לתיקון תביעתה הראשונה, הגישה התובעת בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב כתב תביעה נוסף, שבו צוינו כנתבעים ד"ר מושייב והנתבעת. במסגרת כתב תביעה זה טענה התובעת כי פוטרה ותבעה פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה (ס"ע 17144-09-10).

ג.ביום 25.10.10, על רקע העובדה שמקום העבודה של התובעת היה בקריית גת, הורה נשיא בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב על איחוד שתי התביעות לעיל והעברת הדיון בהן לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע. (בשלב זה שונה מספרו של ההליך הראשון, ע"ב 4334/10, ל-ס"ע 7206-01-11).

ד.ביום 29.3.11, התקיים דיון קדם משפט שבמסגרתו, בהסכמת הצדדים, נמחק ד"ר מושייב כנתבע בהליך. כמו כן, הוסכם בין הצדדים כי התביעה בגין פדיון חופשה תימחק, משהוגשה בעת שהתובעת עדיין הועסקה אצל הנתבעת (ר' עמ' 2 לפר' הדיון). הוחלט כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית וכי התיק ייקבע להוכחות.

ה.ביום 28.4.11, לאחר שהגישה תצהירי עדות ראשית, שבה התובעת והגישה כתב תביעה, שלישי במספר, שבמסגרתו נתבעו דמי חופשה ודמי נסיעות (ס"ע 37627-04-11).

ו.בדיון שהתקיים ביום 8.7.11 נקבע כי טרם קיומו של דיון הוכחות, תגיש התובעת כתב תביעה מתוקן שירכז ויפרט את כל טענותיה ותביעותיה. בהתאם לכך, הוגש ביום 24.8.11 כתב תביעה מתוקן, שבמסגרתו טענה התובעת כי התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת בשל הרעת תנאים, ומכאן זכאותה לפיצויי פיטורים וכן לתשלום דמי הבראה, חופשה שנתית ודמי נסיעות - זו התביעה שבפנינו.

טענות הצדדים

8.התובעת טענה כי עבדה כשכירה במרפאת השיניים, ולמעט השנתיים הראשונות לעבודתה, היא עבדה ארבעה ימים בשבוע. לדבריה, בתחילת שנת 2010 הוחלט בנתבעת על צמצום ימי עבודתה לשני ימי עבודה בשבוע, וזאת באופן חד צדדי, ללא הסכמתה ולמרות מחאותיה. לטענתה, מדובר בהרעת תנאים אסורה על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - "חוק פיצויי פיטורים"), אשר נועדה לגרום לה לעזוב את מקום עבודתה כרופאת שיניים אצל הנתבעת.