לויט נ' לוי ואח'

החלטה

בפני בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה, שנדרשה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), על מנת שיקבעו את נכותה הצמיתה של המבקשת, ילידת 08.11.58 (להלן: "התובעת") בתחומים אלה, כתוצאה מתאונת הדרכים שאירעה לה, לטענתה, ביום 12.08.10 (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, ביום 12.08.10 עת נסעה עם בעלה במונית, פגע במונית רכב צד ג' בעוצמה רבה, וכתוצאה מהמכה, התרוממה המונית על שני גלגלים, היטלטלה ונחתה שוב על ארבעת הגלגלים. התובעת טוענת כי "עפה" לכיוון הנהג תוך שנגרמו לה נזקי גוף קשים.

התובעת טוענת כי פונתה ממקום התאונה באמבולנס לביה"ח "לניאדו" בנתניה, ושם אובחנה כסובלת מצליפת שוט, כאבי ראש, צוואר, ברכיים וירכיים, וסובלת מסחרחורות וטנטונים. לטענתה, בעקבות התאונה היא אובחנה כסובלת מסינדרום פוסט-טראומה. לטענתה, היא עדיין סובלת מכאבי ראש, חוסר יציבות, כאבי צוואר, רגישות בעמוד שדרה צווארי, נדודי שינה, חרדות, ואובחנה ע"י היחידה להפרעות שינה כסובלת מנדודי שינה הקשורים לפוסט-טראומה.

לבקשה צורף תיעוד רפואי מיום התאונה 12.08.10 ועד לחודש דצמבר 2010, ובנוסף שני מסמכים – האחד דוח בדיקה פוליסומנוגרפית מיום 08.03.11, וסיכום ביניים של עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית מיום 05.05.11.

המשיבה (להלן: "הנתבעת") מתנגדת למינוי מומחה רפואי בתחום האמור לעיל, מן הטעמים הבאים:

לתובעת לא נותרה נכות רפואית ו/או תפקודית כלשהי בגין התאונה.

פגיעת התובעת היתה קלה, היא אושפזה לילה אחד, בעיקר נוכח מצבה הרפואי עובר לתאונה ולצורך השגחה, לא בשל תוצאת התאונה. בתעודת חדר המיון לא נמצא כל ממצא פתולוגי.

אין קשר סיבתי בין התאונה המוכחשת לבין הזנק הנטען. התובעת סבלה עובר לתאונה ממצב רפואי בגינו אושפזה מספר פעמים, ומדובר באותן תלונות שלאחר תאונת הדרכים. כך בשנת 2004 אושפזה עקב תלונות על כאבי ראש, שיתוקים בפנים וכו', ובשנת 2007 שוב אושפזה בגין אותן תלונות.

בדיקות ההדמיה שביצעה התובעת נמצאו תקינות ואין כל ממצא אובייקטיבי המעיד על פגיעה כלשהי בתובעת.

בבדיקת האורטופד מיום 25.08.10 נמצא כי תנועות הצוואר תקינות בכל המישורים.

בדיקות נוירולוגים וראומטולוגים לא מצאו כל פגיעה בתובעת.

אין הסבר מדוע התובעת שמתגוררת בנתניה, פונה לחדרי מיון בכפר סבא, פתח תקווה ותל אביב, נבדקת ומשוחררת לביתה ומתוכן המסמכים לא ברור מדוע פנתה אליהם מלכתחילה.

בעיותיה הרפואיות של התובעת הן פרי עברה ואין כל קשר סיבתי לתאונה.

התובעת עברה אבחון פסיכולוגי פרטי, אך לא צירפה לתביעתה תיק טיפול פסיכיאטרי שיש בו כדי ללמד על מצבה הנפשי כתוצאה מהתאונה.

התאונה היא תאונת עבודה ועל התובעת למצות את זכויותיה במל"ל.

לחילופין, באם ימונה מומחה רפואי, יש להשית את שכרו על התובעת.

ההלכה קובעת, כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למינוי מומחה רפואי, יזהר בית המשפט בל תקופחנה זכויות התובע, שכן היות ובתביעות לפי חוק הפיצויים, האפשרות היחידה להוכיח עניין שברפואה היא על ידי מינוי מומחה, לכן יש לנקוט בגישה ליברלית ולא להחמיר יתר על המידה עם הנפגע המבקש את מינוי המומחה.

ראה: ת"א (דימונה) 1173/05 פרץ ליאת נ' כלל חברה לביטוח, תק-של 2006 (1) 15223;

רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד (2) 216.