לויהננר נ' קריספין

החלטה

לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף, מחמת התיישנות.

רקע :

בשנת 1992, עת שכב אחיה של המשיבה, על ערש דווי במיטתו בבית החולים.

אז, חתם על ייפוי כח, אשר הוכנו על ידי המבקשת, עו"ד במקצועה, אשר ייעודם היה העברת חנות ודירה אשר היו בבעלותו, על שם המשיבה, לאחר פטירתו.

בהמשך, בשנת 1996 ולאחר מותו של האח, הגיש האפוטרופוס הכללי תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א, בה טען כי אין לכבד את ייפויי הכוח, בטענה שלא צורף להם האישור הרפואי הנדרש על פי תקנה 4ה לתקנות הנוטריונים, תשל"ז – 1977.

המבקשת ייצגה את המשיבה במסגרת הליכי משפט אשר נוהלו בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 116/96), וכן בערעור בבית המשפט העליון אשר הגישה המבקשת בשמה של המשיבה (ע"א 1395/02).

בסופו של יום, נדחה ערעורה של המשיבה בבית המשפט העליון והמשיבה, לטענתה, הפסידה את הירושה אשר אחיה ביקש להוריש לה.

ביום 13.10.10 הגישה המשיבה את התובענה דנן, כנגד המבקשת, בטענה לרשלנות מקצועית של המבקשת.

הבקשה :

המבקשת מפנה לסעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958,(להלן :"חוק ההתיישנות" ), הקובע תקופת התיישנות בת שבע שנים לתביעה שאינה במקרקעין.

כן מפנה המבקשת להוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, הקובע תקופת התיישנות בת עשר שנים, מיום היווצרות העילה, ולסעיף 6 לחוק ההתיישנות הקובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

המבקשת טוענת כי עילת התביעה דנן, התגבשה עוד ביום 20.5.92 – המועד בו נחתם יפוי הכוח ע"י ידי המנוח, או, לכל המאוחר, ביום 14.3.95 – היום בו הגיש האפוטרופוס הכללי את תובענתו.

המבקשת מפנה לפסיקה הקובעת כי תביעת רשלנות מקצועית, נכנסת בגדר סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, כאשר מדובר במקרה בו גילוי הנזק היה במועד מאוחר למועד אירוע הנזק.

המבקשת מצטטת מפסה"ד בע"א 220/84 אגיוף נ' קיבוץ גבת, פ"ד מ(1) 528 (להלן: "הלכת אגיוף").

לטענתה, הלכת אגיוף מבהירה את סופיות ההתיישנות בחלוף עשור מיום אירוע הנזק, בין אם נתגלה הנזק ובין אם לאו, בין אם ידעו התובעים – המשיבים אודותיו, ובין אם לאו.

במקרה דנן, טוענת המבקשת, משחלף עשור מיום אירוע הנזק – התביעה התיישנה.

המבקשת טוענת, כי המשיבה לא תוכל להיתלות בהוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הדן בהתיישנות שלא מדעת, שכן סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין קובע מפורשות, כי מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל – וזהו המקרה דנן – אפילו אם הנזק לא נתגלה לתובעת ביום שארע, תתיישן התביעה בחלוף 10 שנים מיום אירוע הנזק, יהא אשר יהא מועד גילוי הנזק.

המבקשת מפרטת את התנאים להחלתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר הנטל להוכחת קיומן, מוטל על המשיבה–

נעלמו מן התובע עובדות.