לויאס נ' הכשרת היישוב חברה לבטוח בע'מ

החלטה

מבוא

תובע שלא הגיש תצהירי עדות ראשית במועד, לטענת בא כוחו נמנע מלשתף עימו פעולה. התובע הגיע בעצמו לדיון באיחור .

לפי החלטת כב'  השופטת אניסמן היה על התובע להגיש תצהירים  בתוך 60 יום מיום 14.12.09  אך אילו לא הוגשו . 

ביום 28.10.10  הוגשה "הודעה" מטעם בא כוחו לפיה "מבקש ב"כ התובע להודיע בזאת על הפסקת הייצוג בתיק  " לרקע חוסר שיתוף פעולה של התובע .

ביום   18.11.10 ולרקע החלטה על המשך משלוח כתבי בי דין ,לכתובת בא כוח התובע, נמסרה הודעה נוספת לפיה  יודע התובע על מועד הדיון והובהרה חובתו להתייצב. 

אגב, הנתבעת מבחינתה הגישה  לאחר ההחלטה מסמכים מסוימים מטעמה כך למשל ביום  16.5.10  הגישה חוות דעת אקטוארית לפיה התביעה נבלעת  ועתרה להפחתת הסכום שהוצע לפשרה .

בדיון ביקש נציג הנתבעת להורות על דחיית התביעה, כבר עתה, וכן על חיוב בהוצאות. התובע, שהתייצב ללא עורך דין אחר  טען בתגובה , גם, לחומרת התאונה  מבחינתו. לטענתו לא ידע על הדרישות בהליך.

ההחלטה

בשים לב למתואר לעיל ולאחר ששמעתי את הצדדים   מצאתי להורות כדלהלן :

לאפשר לתובע להגיש תצהירים בתוך עד 40 יום בכפוף להפקדה של 1500 ₪ לטובת הבטחת הוצאות . 1000 ₪ יופקדו בתוך עד 14 יום. 500 ₪ בתוך עד 30 יום.

להתיר לב"כ התובע שחרור מייצוג .

ואנמק את ההחלטות האחת לאחר רעותה.   

א.   נימוק לארכה נוספת להגשת תצהירים לתובע 

אי הגשת תצהירים במועד, מהווה  מחדל הפוגע בניהול ההליך שתכליתו בירור האמת לגופה . סדר הדין האזרחי מציע כמה אופציות לתגובה. מהן בחרתי בנסיבות דנן ,ליתן ארכה, בכפוף לתשלום הוצאות בשיעור הנ"ל . דומני שתוצאה זאת מאזנת יתר  טוב יותר בין זכויות הנוגעים בדבר בכללן זכויות התובע שמסתבר שניזוק בגופו תאונת דרכים בשים לב לכך שאת הפגיעה באינטרס הנתבעת, עקב זמנה והוצאותיה ניתן לאזן בהוצאות ואת העדפת בירור הדברים לגופם.

להבהרת התמונה, לעניין אופציות התגובה ושיקול הדעת שהופעל צורך ברירה בינן אזכיר  פועל יוצא של אי  הגשת תצהיר, שמלכתחילה הורה עליו  בית המשפט  מכוח סמכותו בקדם המשפט לאור סעיף  143(5) לתקנות, הוא לפי לשון סעיף 168(ב) לתקנות  :"איסור  להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות."

תוצאה זאת מאפשרת את המשך ההליך להבדיל ממחיקה או דחייה, (שהן תוצאת אי התייצבות) .אין בה כדי למנוע הסתמכות על ראיות אחרות . אולם, יש לבחון הלימותה ומידתיותה . בנסיבות מסוימות היא  פוגענית מאד .כך למשל חסימת הוכחת העובדות הנוגעות להיקף נזקי התובע עלולה להוביל לתוצאה לא צודקת אף אם נפגמה יעילות הדיון. כך אי הגשת תצהירים יכולה לגרום לכך תביעתו של התובע דנן תבלע  . זאת אף אם ניתן יהיה לראות את חוות דעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי כמוגשת.

ראה בהקשר זה באסמכתאות הבאות :

ראה כב' השופט   גרוניס בע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נגד אוטמזגין פ"ד  נו ( 6) 786 (7.10.2002) ( להלן:"עניין כדורי") שנתן תוקף לחוות דעת מומחה מוסכם  והבהיר "כפי שכבר נאמר, בית-המשפט מינה מומחה מטעמו, בהסכמתם של בעלי-הדין.הקביעות בפסק-הדין באשר לקיומם של ליקויים בבנייה ולשיעור הפיצוי בגין כל ליקוי נסמכו על חוות-דעתו של המומחה ועל עדותו בבית-המשפט. חוות-הדעת שהגיש המומחה פירטה אף ליקויים בדירה שרכשה משפחת טננבאום. על-כן ברור שדי היה בחוות-הדעת על-מנת להוכיח את הליקויים ואת הסכום המגיע בגין כל ליקוי וליקוי אף לגבי הקוטג' שנרכש על-ידי בני-הזוג טננבאום..."