לוי נ' נחלת א.מ בניה ויזום בע"מ

הנשיאה א' חיות:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) מיום 3.9.2015 בה"פ 63819-01-14 אשר דחה את תביעת המערער לפירוק שותפות שנוצרה לטענתו בינו ובין המשיבה (להלן: החברה) ועריכת חשבונות.

הרקע לערעור

1. המערער (להלן: לוי) הוא בעל מניות ונושא משרה בחברה הציבורית א.לוי השקעות ובניין בע"מ (להלן: א.לוי השקעות) ועוסק בביצוע וניהול פרויקטים בתחום הנדל"ן. החברה המשיבה היא חברה קבלנית פרטית בבעלותם של מר מיכאל בריק ומר אריאל בבלי (להלן: בריק ו- בבלי) שעבדו בעבר כשכירים בחברות שונות שבהן היה לוי בעל מניות או מנהל והם מכירים זה את זה שנים רבות. בשנת 2009 העביר לוי לבריק ולבבלי מידע אודות פרויקט יזמי במקרקעין הידועים כחלקה 134 בגוש 10034 ברחוב ירושלים בחדרה (להלן: הפרויקט ו- המקרקעין, בהתאמה) והציע להם להתקשר בעסקת קומבינציה עם הגב' אראלה אדלר (להלן: אדלר), שהייתה בעלת הזכויות במקרקעין. ביתר פירוט, הציע לוי לבריק ולבבלי להתקשר עם אדלר בעסקה אשר במסגרתה ייבנו 20 יחידות דיור על המקרקעין, 5 מתוכן יועברו לאדלר והיתר יישארו בידיהם. לטענת לוי, הוא גם הציע לבבלי ובריק כי הרווחים ממכירת יתרת הדירות יתחלקו באופן שווה בינו ובין החברה. ביום 7.9.2009 סוכם בין הצדדים כי לצורך קידום הפרויקט יועברו לבעלותו של לוי 10% ממניות החברה שבבעלות בבלי ובריק ותוענק לו זכות חתימה בחברה ככל שהדבר נוגע לפרויקט. זאת במטרה לקדם "מתווה משותף לניהול וביצוע עבודות היזמות בעסקת קומבינציה אליה מתעתדת החברה להתקשר" (מע/2), אך בהסכם מאוחר יותר מיום 7.10.2009 הוסיפו הצדדים וקבעו כי מניות אלו יוחזקו בנאמנות על ידי לוי לטובת בבלי ובריק כנהנים, עד גמר הפרויקט. ביני לביני נחתם ביום 29.9.2009 הסכם קומבינציה בין אדלר לחברה ומנהלי החברה, ולוי ביניהם, חתמו על ערבות אישית להבטחת התחייבויותיה על פיו. החברה החלה לקדם את הפרויקט עד שביולי 2010 הושלם "דו"ח 0" לפרויקט ולפיו עמד הרווח הצפוי על כ- 2.3 מיליון ש"ח (להלן: דו"ח 0). עם השלמת הדו"ח פנתה החברה לבנקים שונים לצורך בחינת אפשרויות מימון וליווי בנקאי לפרויקט וביום 30.8.2010 התקשרה בהסכם ליווי עם בנק הפועלים בע"מ (להלן: הסכם הליווי ו- הבנק, בהתאמה). על הסכם הליווי חתמו לוי, בריק ובבלי כערבים, למרות שימים אחדים קודם לכן, ביום 26.8.2010, נחתם בין השלושה הסכם אשר במסגרתו השיב לוי לידי בבלי ובריק את מניות החברה שבהם החזיק כנאמן. לטענת החברה הוסכם על השבת המניות לבקשת לוי לאחר שהבהיר כי בהיותו בעל מניות ונושא משרה בחברת א.לוי השקעות, הוא אינו יכול לקחת חלק בפעילות החברה.

2. בין השנים 2013-2011 הושלמה בניית הפרויקט. באותה התקופה, התקיימו מגעים בין החברה מצד אחד ובין קרובי משפחתו של לוי וחברת אלהד גלוב השקעות בע"מ שבבעלותם (להלן: אלהד) מצד שני, בניסיון להתקשר בהסכם שותפות לפרויקט, אך בסופו של יום לא נחתם בין הצדדים הסכם שותפות. בנוסף על כך, הוגשו על ידי מפקח הפרויקט ורואה החשבון של החברה דו"חות לפיהם הוצאות הפרויקט היו גבוהות מהמצופה ורווחיותו נמוכה לעומת ההערכות הראשוניות בדו"ח 0. בחודש יוני 2013, החליט לוי להקליט שיחה בינו לבין בריק בה דנו השניים בהיבטים שונים של הפרויקט (להלן: ההקלטות) ובמהלך אותו החודש ביטל לוי את הערבות שנתן לבנק המלווה. בחודשים יולי ואוגוסט של אותה השנה אף קיבל לוי מהחברה, באמצעות אלהד, כ- 90,000 ש"ח ובסך הכל אין חולק כי החברה העבירה לידיו במהלך השנים, באמצעות אלהד, סכום של כ- 280,000 ש"ח. ואולם, משלא הגיעו הצדדים להבנות בעניין חלוקת רווחי הפרויקט, הגיש מר לוי ביום 30.1.2014 המרצת פתיחה לבית המשפט קמא בה טען כי בינו לבין החברה התקיימה שותפות בנוגע לפרויקט וכי התנהלותה הרשלנית של החברה בביצוע הפרויקט חיסלה את רווחיותו. בנסיבות אלו, עתר לוי לצו המורה על פירוק השותפות, על מינוי מפרק, על עריכת חשבונות ועל חלוקת הרווחים באופן שווה בין הצדדים. בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתובענה הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו ההליך יועבר לפסים של תביעה רגילה וכי בשלב ראשון תוכרע השאלה האם היו בין הצדדים יחסי שותפות וכי אם יקבע שאכן התקיימו יחסי שותפות ביניהם, ידון בית המשפט בשלב השני ביתר הטענות שהעלה לוי.

פסק דינו של בית המשפט קמא

3. בפסק דינו מיום 3.9.2015 דחה בית המשפט קמא את תביעתו של לוי וקבע כי לא נכרת בינו ובין החברה הסכם שותפות. בית המשפט קמא קבע כי כבעל מניות ונושא משרה בחברת א.לוי השקעות, לא היה לוי רשאי לקיים עם החברה שותפות בפרויקט ומהאופן שבו התנהל עולה כי הוא היה מודע לכך היטב. על כן, כך קבע בית המשפט קמא, אפילו היה לוי מוכיח כוונה של החברה להתקשר עמו בהסכם שותפות, לא היה בכך בכדי להועיל לו. עוד קבע בית המשפט קמא כי גם לגופו של עניין לא הוכח שנכרת בין לוי לחברה הסכם שותפות. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי תביעתו של לוי נסמכת בעיקרה על עדותו ואולם, עדות זו הייתה "מתפתחת" ולא הותירה רושם מהימן, בין היתר, בכל הנוגע לסוגיית היקף מעורבותו של לוי בפרויקט ולשאלה האם השקיע בו מהונו הפרטי. עוד קבע בית המשפט קמא כי מההסכמים שנכרתו בין בבלי ובריק ללוי עולה שלא היה להם כוונה לכונן עמו יחסי שותפות אלא רק להקצות לו מניות בחברה על מנת שיפעל לקידום עסקת הקומבינציה במקרקעין. מסקנה זו, כך נקבע, עולה גם מן העובדה שהסכם הקומבינציה עם אדלר והסכם הליווי עם הבנק נחתמו בשם החברה בלבד ולא בשמו של לוי. כמו כן עולה מסקנה זו מעדותו של לוי עצמו שאישר כי בעבר שיתף פעולה עם בבלי ובריק במסגרת חברה ולא במסגרת שותפות. באשר לטיוטות ההסכמים שהוחלפו בין החברה, אלהד ובני משפחתו של לוי, קבע בית המשפט קמא כי אף הן אינן מלמדות על יחסי שותפות ומכל מקום, אין מדובר בשותפות עם לוי אלא לכל היותר בשותפות עם צדדים שלישיים שאינם חלק מן ההליך דנן. עוד קבע בית המשפט קמא כי לוי לא הוכיח שהשקיע כספים בפרויקט וכי המכתב של בריק הנוגע להעברות כספים מהחברה לאלהד אינו מהווה הודאה בקיומה של שותפות וכי מן המכתב "יש להסיק כי העברת הכספים שבוצעה [מהחברה לאלהד] הייתה כפופה להון העצמי שהושקע בפרויקט ולדעה כי רווחים שווים מגיעים למשקיעי הון עצמי שווה" (פסקה 38 לפסק הדין).

4. טענתו הנוספת של לוי לפיה הפרויקט היה "מיזם משותף" שלו ושל החברה, נדחתה אף היא. בית המשפט קמא קבע כי טענה זו הועלתה על ידי לוי לראשונה במסגרת סיכומיו ועל כן דינה להידחות מטעם זה בלבד. עוד נקבע כי יש לדחות טענה זו גם לגופה שכן על מנת להכיר בקיומו של מיזם משותף יש להוכיח קיומו של הסכם לשיתוף פעולה בקשר ליוזמה עסקית מוגדרת, שיתוף משאבים (הון, ידע או כישורים), שליטה משותפת על ניהול המיזם והסכמה על חלוקת רווחים והפסדים. בית המשפט קמא קבע כי דבר מכל אלו לא הוכח בענייננו, מה עוד שלוי כלל אינו רשאי להיות שותף במיזם עסקי מתחרה לחברת א.לוי השקעות. עוד קבע בית המשפט קמא כי אכן מסתמן כי בתחילת הדרך הצדדים שלבו ידיים במאמץ לקדם את הפרויקט אולם לא הובאו ראיות להוכחת הטענה שחבירה משותפת זו הייתה לצורך מיזם משותף להבדיל מתרומתו של יזם או קבלן במסגרת פעולותיו בחברה.

           מכאן הערעור שלפנינו.