לוי נ' רוזנבלט ואח'

פסק דין

1.תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לקטנוע התובע עקב תאונת דרכים (להלן – התאונה) שאירעה בינו לבין רכב נתבעת 1 (להלן – רכב הנתבעת והנתבעת, בהתאמה), אשר בוטח על ידי נתבעת 2.

2.אין מחלוקת כי התאונה אירעה עת התובע עם אופנועו פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת. בעדותו תיאר התובע את התאונה כלהלן:

נסעתי בכביש החוף מכיוון דרום לצפון במחלף הסירה... נסעתי במהירות 90 קמ"ש. עברתי את הגשר. היא הגיעה מכיוון הרצליה לצפון להשתלב לכביש החוף, משום מה היא החליטה שהיא נכנסת לנתיב שלי, היא נכנסה במהירות נמוכה לנתיב ובלמה באותו רגע, 10-20 מטר אחרי היא בלמה. היא לא נתנה לי מספיק מרחק בלימה כדי שאצליח לבלום וכתוצאה מכך פגעתי בה... (ר' בפרוטוקול, עמ' 1 שורה 11 ואילך; ההדגשה הוספה).

3.הנתבעת מצידה מסרה גרסה שונה במקצת. לדבריה, היא אכן ביקשה להשתלב בכביש החוף לכיוון צפון, כפי שהיא נוהגת לעשות באופן קבוע, ואף הספיקה להשתלב בכביש, בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעתה. ואולם, מרחק קצר לאחר מכן, במקום בו ניצבת תחנת אוטובוס, יצא אוטובוס שמאלה והיא נאלצה לבלום, לאחר ששתי מכוניות שהיו לפניה בלמו. התובע – שהגיע מאחור – לא הספיק לבלום וכך אירעה התאונה.

4.התובע הרחיב בעדותו ובטיעוניו והלין על היבטים שונים בהתנהלות נתבעת 2 במקרה דנא, ואף על התנהלות חברות הביטוח באופן כללי, שלשיטתו מנצלות לרעה את כוחן העודף כלפי תובעים בודדים. ברוח זו גם הכין התובע סיכומים נאים בכתב, אותם הגיש לעיוני, שאף בהם הוא מפרט בהרחבה את השגותיו על דרך התנהלותה של נתבעת 2.

5.דא עקא שהיסוד והבסיס לתביעה דנא אינה התנהלות נתבעת 2 אלא שאלת רשלנותה הנטענת של הנתבעת, שהנטל להוכיחה רובץ לפתחו של התובע. כאמור, התובע מודה כי פגע ברכב הנתבעת מאחור, אך למרות זאת סבור כי הנתבעת היא זו שהתרשלה. ואולם, אף לפי גרסתו פגע התובע בנתבעת רק לאחר שזו האחרונה כבר השתלבה בכביש החוף. בנסיבות אלה – בפרט כאשר התובע הבחין בנתבעת עוד לפני השתלבותה (ר' בפרוטוקול, עמ' 2 שורה 9) – היתה זו חובתו לשמור מרחק מספיק מרכב הנתבעת, באופן שיאפשר לו לבלום במידת הצורך, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

6.זאת ועוד, לאחר ששמעתי היום את העדים – התובע והנתבעת – והתרשמתי מהם, אני מעדיף את עדות הנתבעת על פני עדות התובע, כאשר טענתה כי התאונה אירעה רק לאחר השתלבותה בכביש החוף נתמכה אף בעדות התובע עצמו, וממילא לא הוכחה רשלנות בנהיגתה. בהקשר זה יוער כי התובע צירף תמליל הקלטה של שיחת טלפון מיום 22.12.09, אותה ערך עם הנתבעת, ואף השמיע חלק ממנה במהלך הדיון. יחד עם זאת, אין בדברים שנאמרו על ידי הנתבעת בשיחה האמורה כדי לסתור את המסקנה הנ"ל בדבר נסיבות התאונה.

7.אשר על כן, התביעה נדחית.

לפנים משורת הדין, והגם שהתביעה נדחתה, בנסיבות העניין איני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעות.

ניתן היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: