לוי נ' רביב ואח'

פסק דין

הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב),

תשמ"ד – 1984, וזאת, לאחר עיון בכתבי הטענות, במוצגים ושמיעת המעורבים.

אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשעת לילה מאוחרת במזג אויר נגיף. מעדותו של נהג הנתבעת ומהודעתו המצויה בתיק אין חולק כי הוא פגע ברכב התובעים מאחור. מקובלת עליי גרסת התובעים, כי הם לא יצאו מחניה בצד הדרך אלא חנו בחניית בנין, ממנו יצאו והשתלבו לכביש הראשי. הן הנהג והן העד, בעלה, העידו בנקודה זו ועדותם לא נסתרה. גם נהג הנתבע לא יכול היה לסתור זאת בעדותו. בחקירה הנגדית עמדה הנהגת על גרסתה כי התאונה לא ארעה שניות ספורות לאחר שיצאה לכביש אלא לאחר שכבר היתה מיושרת על נתיב הנסיעה קדימה, וגם בעלה העיד שהתאונה לא ארעה מייד. שניהם העידו כי נסעו במהירות נמוכה עקב הגשם החזק שירד.

תמונות הנזק ותמונות המקום (לרבות סימון פגיעת גלגל רכב הנתבע בשפת אי התנועה) מאששים את עדות התובעת כי התאונה ארעה בעת שנסעה בנתיב השמאלי. מדובר בפגיעה לכל אורכו השמאלי של הרכב, והדבר תומך בכך שהתאונה ארעה תוך כדי תנועה, כלומר בעת שרכב התובעת נסע כבר בנתיב השמאלי, ורכב הנתבע בא מאחוריה. אילו היה רכב הנבתע יוצא מחנהי סביר היה לצפות לפגיעה במוקד אחד ולא לכל אורכו.

אף אם הייתי מאמץ את גרסת הנתבע עדיין אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה, שכן, הוא מודה כי פגע מאחר ולא הספיק לבלום, וייתכן שלא התאים את נסיעתו לתנאי הדרך הקשים.

לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום, ובצירוף אגרת משפט ושכ"ט בסך 17.5% מסכום התביעה ולא פחות מ – 1,200 ₪.

ניתן היום, ח' אלול תשע"א, 07 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: