לוי נ' קריחלי

החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 60,000 ₪, אשר ניתן כערבות להבטחת חיוביה של אחת, גב' לידיה מטייב, בקשר עם הסכם שכירות נכס מקרקעין שבו התגוררה.

בתצהיר התומך בהתנגדות ציין המבקש, כי התקשר עם גב' מטייב הנ"ל בעסקה לרכישת נכס בבולגריה, ובמסגרתה הוסכם, כי את תמורת אותו נכס ישלם המבקש כדמי שכירות על הדירה שבה התגוררה גב' מטייב, ישירות לידי המשיב.

המבקש טען, כי הפעלת ערבותו לשטר החוב הותנתה בתנאים שונים, אשר לא התקיימו, וגם כי המשיב לא הוכיח קיומה של זכות כלפי גב' מטייב, היא החייבת העיקרית, ומשכך – לא קמה לו הזכות לפעול כנגד הערב.

יש לציין, כי ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר: בקשת הביצוע הוגשה בחודש מרץ 2011 או בסמוך לכך, ואילו ההתנגדות הוגשה ביום 28.11.2013 – למעלה משנתיים וחצי לאחר מכן. טענת המבקש לעניין האיחור בהגשה היא, כי האזהרה לחייב לא הומצאה לו כדין, למעשה, מעולם – וכי לראשונה למד על דבר קיומם של הליכי ההוצאה לפועל רק לאחר שננקטו הליכי עיקול בחשבון הבנק.

בחקירתו של המבקש עלה בבירור, כי שני עורכי דין מטעם המבקש עמדו בקשר עם ב"כ המשיב כבר מחודש פברואר 2011 – עוד בטרם הגשת ההליכים לביצוע (וראו לעניין זה מוצגים מש/2, מש/3 ו-מש/4, ואם ביחס לעו"ד זלר ניתן לקבל (ולו בדוחק, ובהתחשב ברף הראייתי הנמוך ביותר בכגון דא) את הטענה כאילו הלה לא ייצג את המבקש, כי אם את אחיו, הרי אין להלום טענה דומה ביחס לעו"ד שטרק, אשר המבקש עצמו הודה כי פנה אליה על מנת שתייצגו. משכך, ומשכבר בחודש יולי 2013 פנתה עו"ד שטרק אל ב"כ המשיב ביחס להליכים נושא התנגדות זו, אין ספק שגם ביחס למועד שבו לא תיתכן מחלוקת שהמבקש ידע על הליכי ההוצאה לפועל, האיחור בהגשה הוא ניכר ביותר.

ולגופה של הגנה. הטענה בדבר הסכם לרכישת נכס מקרקעין בתמורה לתשלום דמי השכירות היא טענה שנשמעת, על פני הדברים, כמעט דמיונית. זאת ועוד: ככל שהייתה, אכן, עסקה לרכישת מקרקעין בבולגריה, מסתמא הייתה זו נתמכת בראיות בכתב – הסכם מכר מקרקעין, ייפוי כוח לעורך דין מקומי בבולגריה, נסח רישום במרשם המקרקעין הבולגרי – או כל ראיה אחרת. כל ראיה כזו לא הוצגה.

אני ער לעובדה, שהפסיקה קבעה כי בשלב ההתנגדות (הוא שלב בקשת הרשות להגן) אין בית המשפט הדן בבקשה נדרש לבחון האם יצליח המבקש להוכיח את הגנתו, והשאלה היא רק בדבר עצם קיומה של טענת הגנה. אולם במקרה דנן, אני סבור כי השאלה הראייתית יש בה כדי להשליך על האופן שבה ייבחן קיומה של ההגנה, ובענייננו – דומה כי באין ראיות, כמעט נאמר – אין הגנה.

זאת ועוד: אפילו קיבלתי את טענתו של המבקש בדבר אותה "עסקת מקרקעין" נטענת בבולגריה, המבקש לא טען כלל כי המשיב, הוא בעל הנכס שבו התגוררה גב' מטייב, הסכים לקשור בין חיוביו של המבקש ביחס לאותה עסקת נדל"ן עלומה ובין חיוביו מכוח שטר החוב שעליו חתם כערב אוואל. כל שטען המבקש בתצהירו, הוא כי הודיע למשיב, כי הוא עתיד לסיים את חובותיו כלפי גב' מטייב, ולא יוסיף עוד לשאת בתשלום דמי השכירות (וראו ס' 7 לתצהיר). אין כל טענה בהתנגדות כאילו סיכם המבקש עם המשיב על ביטול ערבותו מכוח שטר החוב.

הטענות היחידות שיש בהן משום הגנה – ולו בדוחק – למבקש הן אלה הנוגעות להתנהלותו של המשיב ביחס לגביית חובו מן הגב' מטייב. טענות אלה, בדבר ההגנות העומדות לערב מוגן, מעמד שהמבקש טוען לו, די בהן, לטעמי, בשלב זה, כדי לעמוד ברף הנמוך במיוחד שהציבה הפסיקה ביחס למתן הרשות להגן.

ודוק: אני סבור כי טענות אלה הן טענות שעל המבקש יהיה לעמול קשה על מנת להוכיח, בעיקר משום שמעמד של "ערב מוגן" נתון למי שהוא ערב יחיד – ואילו על שטר החוב חתום ערב נוסף, מר מיכאל קריחלי, אחיו של המבקש, אולם דעתי היא, כי בענייננו, די בטענת הגנה ולו דלה ומעוטת סיכוי (וכאמור – מן החומר העולה לפניי, כמו גם מהתצהיר הסתמי התומך בהתנגדות – אינני יכול לומר כי סיכויי ההגנה הם טובים) על מנת לקבל את ההתנגדות.

זאת ועוד. המשיב הציג פסק דין כספי המטיל על הגב' מטייב חיוב בסך של למעלה מ-400,000 ₪, אולם מאחר שמדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, על דרך של פסיקתא, יש קושי לקבוע, בשלב זה, האם פסק הדין הכספי (להבדיל מפסק הדין לפינוי) ניתן בקשר עם העסקה המובטחת בשטר החוב. גם טענה זו מקימה למבקש, לטעמי, סיכוי מצומצם בהיקפו להגנה, ועל כן – יש לאפשר לו להתגונן.

כאמור, ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר – גם אם נניח, לטובת המבקש (הנחה שאינה נקייה מספקות), שעו"ד זלר לא ייצג אותו בעת שהתיימר לייצגו, גם אז, היה עליו להגיש את ההתנגדות במועד מוקדם בהרבה. עם זאת, ולנוכח העובדה שאם נקבע את מועד ההמצאה כמועד פנייתה של עו"ד שטרק אזי האיחור בהגשת ההתנגדות מצומצם יותר (ומאחר שקבלת הטענה כי עו"ד זלר ייצג את המבקש טעונה בירור עובדתי מקיף, שהוא עצמו מצדיק את קבלת ההתנגדות), נחה דעתי כי מן הראוי להאריך את המועד להגשת התנגדות, בכפוף לתשלום הוצאות מתאימות.

הפועל היוצא מן האמור, שאני מאריך את המועד להגשת התנגדות, וכן מורה על קבלת ההתנגדות, באופן שהמבקש יוכל להציג את הגנתו.

עם זאת, ולנוכח סיכוייה הקלושים של ההגנה, על בסיס החומר הקיים בתיק, ועל מנת שלא לאלץ את המשיב לנהל הליך ארוך לשווא, קבלת ההתנגדות מותנית בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 45,000 ₪ לא יאוחר מיום 21.2.2014.

לאחר הפקדת סכום זה, יגיש ב"כ המבקש אסמכתא לתיק בית המשפט ובמישרין לצד שכנגד.

אם יופקד הסכום כאמור – תינתן באותו מועד החלטה בדבר המשך ההליכים בתיק.

אם לא יופקד הסכום – יהיה המשיב רשאי להגיש בקשה למתן פסק דין הדוחה את ההתנגדות.

כמו כן, המבקש יישא בשכר טרחת ב"כ המשיב בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישולם עד יום 21.2.2014, ויהווה תנאי להארכת המועד ולהמשך הטיפול בתיק. גם ביחס לסכום זה ימציא המבקש אישור לתיק בית המשפט עד למועד שנקבע.

יובהר כי סכום זה אינו מותנה בתוצאות ההליך.