לוי נ' קבליס

פסק דין

1.בפני תביעה בה נטען כי יש לחייב הנתבע בפיצוי בגין תאונה במהלכה פגע רכב הנתבע ברכב התובע באופן יזום ובמזיד. התובע עותר לחייב הנתבע בפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב ושכ"ט שמאי בסך כולל של 3,176 ש"ח, וכן לחייבו בתשלום פיצויים לדוגמא שאינם תלויים בנזק בסך שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ובפיצוי בגין הפסד זמן, טרחה ועוגמת נפש.

2.התובע, עורך דין במקצועו, מתגורר ברח' השושן 6 בפרדסיה. מול ביתו של התובע, ברח' השושן 3, מתגוררת חברתו לחיים של הנתבע, הגב' יפעת שרון (להלן: "הגב' שרון").

על פי כתב התביעה, בין התובע לבין הגב' שרון קיימת מחלוקת לעניין זכותו של התובע להחנות באופן חופשי את רכבו בחניה בדרך הציבורית בסמוך לביתה של הגב' שרון. מחלוקת זו הסלימה, על פי כתב התביעה, למסכת של הטרדות ואיומים והובילה אף להגשת תלונות הדדיות במשטרה.

באשר לאירוע התאונה נשוא התביעה, נטען ביום 8.10.12, במהלך חג הסוכות, חנה רכבו של התובע מול ביתו, קרי בחזית הסמוכה לביתה של הגב' שרון. לטענת התובע, החליטו הנתבע והגב' שרון, ככל הנראה, "ללמד לקח" את התובע והתנגשו עם רכביהם ברכבו של התובע. הנתבע נסע לאחור עם רכבו ונגח בעוצמה תוך כדי נסיעה ברכבו החונה של התובע וגרם לו נזקים כמפורט בדו"ח השמאי שצורף לתביעה.

בהתנגשות מכוונת זו "נעלו" הנתבע והגב' שרון את רכבו של התובע, כל אחד עם רכבו מצד אחד, כאשר רכב התובע בתווך, כך שבנוסף לנזק שנגרם לרכבו אף לא היה באפשרותו לעשות שימו במשך שעות ארוכות עד שנאלץ להסתייע במשטרה, אשר הורתה לנתבע ולגב' שרון להזיז את רכביהם.

טוען התובע כי הנזק נשוא התביעה הינו פרק אחר מיני רבים במסכת ההטרדות מצד הנתבע וחברתו ומשכך, עותר לחייב הנתבע לא רק בתשלום בגין הנזק הישיר אלא גם בפיצויים לדוגמא. לטענתו, במעשיו הזדוניים והמכוונים מראש הפר הנתבע את הוראות פקודת הנזיקין והוראות חוק העונשין.

3.מנגד, טען הנתבע בכתב הגנתו כי התביעה כולה מופרכת מיסודה, טורדנית וקנטרנית.

הנתבע מכחיש כי פגע ברכב התובע וכי טענת התובע לפיה נסע לאחור ו"נגח" ברכבו מבוססת על מסקנה אליה הגיע התובע לאור הסכסוך בין הצדדים. אם כבר אזי התובע הוא זה שהתנגש ברכבו של הנתבע כאשר נסע קדימה במטרה להחנות את רכבו ופגע בחלקו האחורי של רכב הנתבע ואין לו אלא להלין על עצמו. עוד הוסיף וטען כי מעולם לא פגע ברכבו של התובע "באופן יזום ובמזיד".

4.יצוין כי מאחר והתובע הינו עו"ד במקצועו אפשרתי לנתבע ליטול ייצוג משפטי. בדיון שהתקיים בפני התייצב הנתבע עם בא כוחו. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ועד מטעמו, מר רונן שפריר, ומטעם הנתבע העידו הנתבע בעצמו וחברתו לחיים הגב' שרון.

דיון והכרעה:

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל התביעה בחלקה.

6.אין חולק כי התובע לא היה עד לאירוע התאונה ולא ראה את רכב הנתבע פוגע ברכבו. התובע העיד כי באותו היום שהה עם אורחיו בחצר ביתו, לאחר שאחד הילדים במקום אמר שהיתה "מכה בין מכוניות", יצא החוצה וראה את מכונית הנתבע ומכונית הגב' שרון צמודות לרכבו משני צדיו באופן שבו הן מועכות את רכבו הנמצא בתווך. התובע העיד כי לדעתו הנתבע והגב' שרון ביקשו ל"הענישו" על כך כי חנה בסמוך לביתה של הגב' שרון ומשכך התנגשו ברכבו משני הכיוונים.

מר רונן שפריר העיד אף הוא כי לא ראה את אירוע התאונה וכי בעת שסיים את ביקורו אצל התובע ראה את שתי המכוניות צמודות לרכב התובע. בנוסף לתיאור התובע ומר שפריר את מצב המכוניות כפי שראו אותן הציג התובע תמונות (ת/3) מהן ניתן לראות בבירור את רכב התובע חונה בתווך בין שתי המכוניות באופן ששתי המכוניות צמודות לרכב התובע משני צדיו.

הנתבע העיד בקשר לאירוע הנטען כי אינו זוכר כלום מאותו היום וכי לא היה מודע כלל לכך שהרכבים עמדו בצורה המוצגת בתמונות (ת/3). משנשאל הנתבע כיצד מתיישבת טענתו כי יכול והתובע הוא זה שהתנגש ברכב הנתבע לאור מצב הרכבים כפי העולה מהתמונות (ת/3) השיב כי " זה אפשרי, אתה יכול להיכנס לחניה בין שני הרכבים ללחוץ את הרכב מאחור להיכנס צמוד וללחוץ קדימה את הרכב שלפניך ולהדחק בין שני הרכבים. אני אומר שזה מתאים לאופי שלך לעשות את זה. אני לא אומר שאתה עשית את זה כי לא ראיתי. האמת שאני לא זוכר כלום מאותו היום. קיבלתי את התביעה כרעם ביום בהיר".

לאור הראיות בפני סבורני כי התובע הרים את נטל ההוכחה במאזן ההסתברויות במשפט אזרחי כי הנתבע הוא שפגע ברכבו. עדות התובע לפיו רכבו חנה במקום וכי רק לאחר זמן מה הבחין בשתי המכוניות לוחצות על רכבו משתי צדדיו, לא נסתרה. גרסתו ביחס למצב בו היו המכוניות חוזקה על ידי עדות מר שפריר ובתמונות שהוצגו. לעומת זאת, הנתבע כלל אינו זוכר מה היה באותו היום וגרסתו לפיה התובע ניסה להידחק בין שני רכבים חונים אינה סבירה והגיונית וספק אם הינה מעשית לאור המצב בו עמדו הרכבים כעולה מהתמונות שהוצגו. מעבר לכך גרסה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הגב' שרון אשר העידה כי באותו היום חזרה לביתה והחנתה את רכבה ככל הנראה אחרי רכב שחנה כבר במקום שכן לא חנתה בסמוך לכניסה לביתה.

יצוין בהקשר זה כי אין חולק כי התובע קיבל פיצוי בגין הנזק לחלקו האחורי של הרכב מבעלת הרכב, סבתה של הגב' שרון. הנתבע והגב' שרון טענו כי התובע הוציא כספים שלא כדין מבעלת הרכב ואולם, לא הובאה כל ראיה לכך.

7.יחד עם זאת, איני סבורה כי התובע הרים הנטל להוכיח כי הנתבע גרם את הנזק במכוון

ובזדון. התובע מייחס לנתבע מעשה חמור בעל גוון פלילי מובהק. בפסיקה נקבע כי לטענות בעלת גוון פלילי המועלות במשפט אזרחי מחייבות רמת הוכחה גבוהה מן הרגיל. על התובע להביא במקרה כזה ראיות רבות ואיכותיות יותר להוכחת תביעה בה מיוחס לנתבע מעשה הנושא חותם פלילי. על מנת לבסס הטענה לפיה פגע הנתבע ברכב במזיד על התובע היה להביא כמות ראיות החורגת מן המקובל לגבי משפט אזרחי רגיל כדי לבסס הטענה.

כאמור, אין חולק כי אין כל ראיה ישירה לפגיעה וממילא אין כל ראיה ישירה לטענת התובע כי הנתבע פגע ברכבו תוך כדי נסיעה בעוצמה. איני סבורה כי ניתן ללמוד על עוצמת המכה מתוך הנזקים בחוות דעת השמאי וממילא אין בטענה כי הפגיעה נעשתה בעוצמה, כשלעצמה, כדי להעיד על פגיעה בזדון.