לוי נ' פוריה כפר עבודה

פסק דין

1.בפניי ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ וידאד יונס מיום 17.10.12 בתיק הוצל"פ 05-03722-10-8.

2.המערער הוא החייב בתיק ההוצל"פ דלעיל וטען טענת פרעתי לגבי החוב נשוא תיק ההוצל"פ. המערער טוען כי מקור החוב בתיק ההוצל"פ דלעיל הוא סכום ההוצאות בסך 3,000 ש"ח בהן חויב המערער בתיק אזרחי 394/91 בבית משפט השלום בטבריה ביום 31.12.91. המערער טוען כי הוא הגיש המרצה כנגד הזוכה בתיק ההוצל"פ בתיק מס' 189/92 בבית המשפט המחוזי בנצרת, שם חויבה הזוכה כאן בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪, לטובת המערער, בהחלטה מיום 22.6.92.

3.מאחר והזוכה כאן לא שילמה למערער את ההוצאות שנפסקו לטובתו בבית המשפט המחוזי, פתח המערער כאן כנגד הזוכה בקשה לביצוע פסק דין בתיק הוצל"פ 05-00781-02-7. המערער גם לא שילם למשיבה את ההוצאות בהן חויב בבית משפט השלום לפיכך הזוכה פתחה נגדו בתיק הוצל"פ.

4.המערער טוען כי ביום 3.11.02 התקיים דיון בפני המנוחה כב' הרשמת (כתוארה אז) כרייני, שם הוסכם בין הצדדים כי שני החובות שנפסקו לטובת בעלי הדין אחד כנגד השני בשני ההליכים של בימ"ש השלום ובימ"ש המחוזי, יקוזזו אחד כנגד השני, כך שתיק ההוצל"פ שפתחה הזוכה כנגד המערער לביצוע פסק הדין בתיק אזרחי 394/91 בבית משפט השלום ייסגר. ההסכמה אושרה וקיבלה תוקף של החלטה ע"י כב' הרשמת כרייני.

5.על אף האמור לעיל התברר כי הזוכה כבר גבתה מהמבקש באמצעות הליכי עיקול סך של 4,580 ₪ ביום 29.3.00 בעת שפתחה תיק הוצל"פ מס' 142/92 אשר הוסב למספר תיק הוצל"פ 05-00142-92-9.

6.המערער טוען כי התוצאה מהאמור לעיל שהחוב של הזוכה למערער לא רק שלא קוזז כנגד החוב שלו כלפיה, אלא שנגבה ממנו סכום ביתר בסך 4,580 ₪ עוד מיום 29.3.00, ולפני ההסכמה הדיונית שהושגה כאמור בפני כב' הרשמת כרייני ביום 3.11.02.

7.בתיק ההוצל"פ הנדון טען המערער את טענת פרעתי לאור התשלום ביתר האמור בסעיף 6 לעיל, כנגד חובותיו של המערער כלפי הזוכה, אך כאמור כב' ראש ההוצל"פ יונס דחתה את הטענה.

8.ביום 15.1.13 התקיים דיון בפניי, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים הוסכם כי המערער ימציא לב"כ המשיבה את כל המסמכים שברשותו, אשר מוכיחים את התשלום ביתר ע"ס 4,580 ₪ עוד מיום 29.3.00, סכום שלטענתו יש לנכות מחובותיו העכשוויים של המערער אצל הזוכה.

9.המסמכים נמסרו לב"כ המשיבה, נבדקו על ידו, ובהודעתו של ב"כ המשיבה מיום 31.1.13 אישר ב"כ המשיבה את טענות המערער לגבי חיוב ביתר ע"ס 4,580 ₪ עוד מיום 29.3.00. ב"כ המשיבה הודיע כי על פי החישובים עולה כי סכום זה שווה היום לסך של 16,995 ₪, והסכים לקזז סכום זה כנגד חובותיו העכשוויים של המערער אצל הזוכה. סך כל חובותיו של המערער אצל הזוכה בתיק הוצל"פ נשוא הדיון שמספרו 05-03722-10-8 עמד על 15,200 ₪, כך שלאחר הקיזוז האמור נותר לזכותו של המערער סך של 1,795 ₪.

10.ב"כ המשיבה טען בהודעתו האמורה כי יש לחייב את המערער בהוצאות משפט בגין בזבוז זמנו של בית המשפט ושל המשיבה, הרי עובדת גביית סכום של 4,580 ₪ מהמערער עוד מיום 29.3.00 הייתה אמורה להיות בידיעתו של המערער בעת שהגיע להסכמה דיונית בפני כב' הרשמת כרייני ביום 2.11.02, ואז היו נחסכים ההליכים נשוא הדיון.

11.בתגובתו של המערער להודעת ב"כ המשיבה הוא ביקש לקבל את הערעור שלו, לקבל את יתרת הזכות לטובתו בסך 1,795 ₪, וכן לחייב את המשיבה בהוצאות משפט, הרי הסתבר כי הוא צדק בטענותיו ולכן יש לחייב את המשיבה בהוצאות לטובתו. יתרה מכך, ב"כ המשיבה התנגד נמרצות לקבלת טענת פרעתי בתיק הנדון ואף ביקש לחייב את המערער בהוצאות לדוגמא, ואילו אכן ב"כ המשיבה בדק את הדברים לעומק במסגרת הדיון בהוצל"פ, היה נמנע המערער מלהגיש את הערעור הנדון.

12.מדברי הצדדים עולה כי יש מקום לקבל את הערעור, ונראה כי תיק ההוצל"פ כבר נסגר, ואם טרם נסגר על המשיבה לפעול מידית לסגירתו.

13.באשר להוצאות משפט, ולאחר שהתברר כי המערער צדק בטענותיו, הרי יש מקום לחייב את המשיבה בהוצאות משפט לטובתו. ב"כ המשיבה יכול היה לעשות את כל הבדיקות הנחוצות טרם הגשת התנגדותו הנחרצת לטענת פרעתי במסגרת הדיון בתיק ההוצל"פ. אמנם נכונה טענתו של ב"כ המשיבה שהמערער היה אמור להיות ער לסכום שכבר נגבה ממנו בשנת 2000 טרם הגעה להסכמה דיונית בפני כב' הרשמת כרייני בשנת 2002, אך אותה טענה היא נכונה וטובה גם כלפי המשיבה אשר היא בעצמה גבתה מהמערער את הסכום באמצעות הליכי עיקול, ולא הזכירה את העניין במסגרת הדיון בפני כב' הרשמת בשנת 2002.

14.לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור, מורה למשיבה להעביר למערער סך של 1,795 ₪, ומחייבת את המשיבה לשלם למערער הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: