לוי נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

פסק דין

הצדדים וכתבי הטענות

לפניי תביעה לחייב את עיריית תל אביב ואת תאגיד המים "מי אביבים 2010 בע"מ", בתשלום פיצויים בסך של 5,500 ₪, בגין שיהוי בהחזר סכום שנגבה כהיטל בגין צריכה עודפת של מים (היטל בצורת).

לטענת התובע, נדרש לשלם היטל בצורת, שלא כדין, בשנת 2010. ביום 31.1.10 הסתבר לתובע כי בצנרת ביתו נגרמה נזילה. בעקבות הנזילה קיבל חשבון מים על סך 6,219 ₪, מהם סך של 3,952 ₪ בגין היטל בצורת. במהלך שנתיים פנה התובע לנציגי הנתבעות בטענה כי אין לחייבו בהיטל הבצורת בגין נזילה סמויה.

בחודש ספטמבר 2011 פנה התובע, מיוזמתו, לרשות המים, נדרש להציג מסמכים המעידים על כך שמדובר בנזילה שטופלה, ובסוף חודש מרץ 2012 קיבל החזר בגין היטל הבצורת. לטענת התובע גרמו לו עובדי הנתבעות לטרחה רבה ולעוגמת נפש, לאובדן ימי עבודה ולביטול זמן, ולפיכך עותר הוא לחייב את הנתבעות בפיצוי.

לכתב התביעה צורפו מסמכים מהם עולה כי בביתו של התובע התגלו בשנת 2010 מספר נזילות תביעתו עוסקת בהחזר ההיטל, בגין צריכה עודפת, המתייחס לסוף שנת 2009.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1. לאחר שהסתיים הדיון, ולאור טענות הנתבעת 1, לפיהן מתייחסת התביעה לתקופה בה הייתה הנתבעת 2 ספקית המים, אפשרתי לתובע לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כנתבעת נוספת את הנתבעת 2, והתקיים דיון נוסף.

לטענת הנתבעת 1, הייתה היא ספקית המים עד יום 31.12.09. בכתב ההגנה, שהוגש על ידי הנתבעת 1 נטען כי התובע חויב בהיטל בשל צריכת מים עודפת (היטל בצורת) מיום 27.11.09 ועד ליום 31.12.09. ההיטל, טוענת הנתבעת, נקבע על ידי המחוקק בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט – 2009.

מוסיפה הנתבעת 1 וטוענת כי מנתוני צריכת המים של התובע, עולה כי הייתה צריכת מים חריגה בחודשים ינואר, פברואר ואפריל בשנת 2010. לטענת הנתבעת 1, תלונתו של התובע בגין הצריכה החריגה התקבלה לאחר שהעירייה סיימה את תפקידה כספק המים ובנעליה נכנסה חברת "מי אביבים 2010 בע"מ". לטענת הנתבעת, זיכתה "מי אביבים" (הנתבעת 2) את התובע בגין החודשים פברואר ואפריל 2010 ואילו עבור חודש ינואר 2010 לא ניתן כל זיכוי בגין נזילה סמויה, ולפיכך חויב התובע בהיטל בצורת עבור התקופה הרלבנטית. הנתבעת 1 נמנעה מלהתייחס, בכתב ההגנה, לעובדה לפיה נתגלו במלך שנת 2010 מספר נזילות בביתו של התובע, אותן יש לראות כנזילות נפרדות (כך על פי מכתב מרשות המים, מיום 15.1.12, אשר צורף על ידי התובע).

לאחר שפנה התובע לרשות המים ביקשה העירייה את אישור רשות המים לבטל את החיוב, בהתאם לסעיף 112 לחוק ההסדרים, המסמיך את רשות המים להיענות לפטור, כמבוקש על ידי הצרכן.

לטענת הנתבעת 1, פעלה היא בהתאם לדין ובאופן סביר בנסיבות העניין.

לאחר הדיון, שהתקיים ביום 25.12.12, הוספה חברת מי אביבים 2010 בע"מ, כנתבעת נוספת.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 כי החלה פעילותה ביום 1.1.10. לאחר שפנה התובע והודיע על נזילה סמויה בביתו, הוחזרו לו, באישור ועדת נזילות, סך של 1,153 ₪, וכן סכום נוסף של 1,166 ₪. הנתבעת 2 התייחסה בכתב ההגנה להוראה בכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע-2009, לפיה ניתן להגביל את החיוב, המתחשב בנזילה הסמויה, לשתי תקופות חשבון בלבד, ולטענתה כך עשתה. הנתבעת 2 אף היא לא התייחסה כלל לעובדה שבביתו של התובע התגלו מספר נזילות, כשיש להתייחס לכל אחת כאל אירוע נפרד.

בדיון שהתקיים ביום 25.12.12 טען התובע כי ביקר בעירייה מס' רב של פעמים ואילו 3 חודשים לאחר שפנה לרשות המים קיבל החזר כספי. לאחר הדיון המציא התובע אישור לדבריו. נציג הנתבעת 1 טען כי מספר הפקס, אליו שלח התובע את תלונותיו, הינו מס' שגוי. במסמך, ששלח התובע לאחר הדיון, עולה כי מספר הפקס הינו מספר הפקס בתאגיד "מי אביבים".

הדיון נדחה על מנת לאפשר לתובע להמציא את המסמכים המעידים על פניותיו אל הנתבעות. עם זאת, הגיש התובע מסמך אותו צירף לכתב התביעה, שנכתב לטענתו בכתב ידו של פקיד העירייה שהפנה אותו למנכ"ל "מי אביבים". לאחר מכן פנה הוא לנתבעת 2 במכתבים.

ממכתב שצורף לכתב התביעה עולה כי ביום 31.3.11 הודיעה "מי אביבים 2010 בע"מ" לתובע כי לא נעתרו לבקשתו לזכות אותו בגין היטל הבצורת.

התובע צירף מכתב, שנשלח אליו מאת הנתבעת 1, ביום 30.12.12 ממנו עולה כי פנה למוקד ביום 14.4.10, לצרכנות המים ביום 16.9.10 וביקר בקבלת קהל ואכיפה ביום 20.12.10. עוד עולה מתכתובת שצורפה על ידו כי פנה בימים 7.9.10, 20.10.10, 14.12.10, 6.1.11 ובמועדים נוספים.

מהמסמכים, שצורפו על ידי התובע, עולה כי נציגי הנתבעות יכולים היו להתייחס לכל אחת מפניותיו של התובע לעירייה ולתאגיד המים, שכן קיים רישום המתעד את פניותיו של התובע, והמידע אודות פניותיו הרבות של התובע אליהן, נמצא ברשותן. מסיבות השמורות עימן, בחרו שלא לעשות כן.

נציג הנתבעת 1 טען בדיון כי הרשות המקומית מחויבת לגבות היטל בצורת ואכן כך פעלה. לו רצה התובע לבקש לבטל את ההיטל, היה עליו לפנות לרשות המים. לטענת נציג הנתבעת 1, לא פנה כלל התובע לעירייה אלא לתאגיד המים "מי אביבים" בלבד, וזה הפחית את הנזילות.

בדיון שהתקיים ביום 1.9.13 טען נציג הנתבעות כי התובע פנה לנתבעת 2 ביום 29.8.13. באשר לפניות קודמות אליהן התייחס התובע, טען נציג הנתבעות כי בקשות התובע שהגיעו למי אביבים, בקשר עם נזילות בתקופה בה היו הנזילות באחריות העירייה, לא זכו להתייחסות, שכן זו לא הייתה מוסמכת להשיב לו.