לוי נ' עזמפה

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי הנתבעת תשיב לידיו את המיטלטלין שנרכשו על ידו בתקופה בה התגוררו יחדיו.

לטענת התובע הכירו השניים בשנת 2007 ותובע הסכים, זמן קצר לאחר מכן, להצעת הנתבעת לעבור להתגורר עימה. בכתב התביעה נטען כי התובע השתתף במחצית מכל הוצאות החזקת הדירה ומעבר לכך רכש , לבקשת הנתבעת, רהיטים ומכשירי חשמל. משנסתיימה מערכת היחסים מבקש התובע לקבל לידיו את שווי המיטלטלין לרבות בגדים אישיים.

בכתב ההגנה נטען כי התובע לא השתתף בתשלום דמי השכירות של הדירה ולמעט תשלומים ספוראדיים לרשויות לא נשא בעלות אחזקתה של הדירה. עוד נטען כי המיטלטלין נרכשו על ידי התובע כאמצעי לחץ של התובע על הנתבעת שלא תסיים את מערכת היחסים שבין הצדדים ומבלי שנתבקש לכך. הנתבעת הוסיפה והגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו טענה כי שילמה במקום התובע החזר הלוואה בסך של 3,000 ₪ ואף נדרשה לשלם סך של 6,000 ₪ שכר טרחת עו"ד ביחס להסכם רכישת דירה אותה ביקש התובע לבצע, אז חזר בו ברגע האחרון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

מתוך רשימת המיטלטלין שאותם פירט התובע בכתב התביעה הוכח בפני כי רק חלק נרכש על ידי התובע. מן הקבלות שהוצגו לי עולה כי הטלויזיה והתנור נרכשו על ידי הנתבעת.

השאלה הנשאלת הינה האם נתבקש התובע לרכוש את הריהוט והמכשירים החשמליים המפורטים בכתב התביעה והאם היה מדובר במתנה מותנית.

התובע לא הוכיח, בכל דרך שהיא, כי היתה דרישה לרכישת מוצר כלשהו מצד הנתבעת, וממילא לא ברור לי כיצד יכלה הנתבעת לחייבו לעשות כן.

העובדה כי הצדדים התגוררו ביחד מספר חודשים בלבד, ובכל זאת מצא התובע לנכון לרכוש מוצרים כה רבים, מעלה , לכל הפחות, תהיות של ממש באשר למטרת רכישות אלו.

התובע לא טען כי הצדדים הלכו יחד לרכוש את המיטלטלין והדעת נותנת כי הנתבעת, שהיתה זו דירתה, היתה לכל הפחות הולכת לבחור את הריהוט או המוצרים החשמליים כגון מכונת כביסה, אילו אכן ביקשה לרכוש אותם.

מצאתי את עדותו של התובע כחסרה וככזו שנמצאו בה סתירות.

כך לדוגמא טען התובע כי השתתף במחצית מעלות אחזקת הדירה.

לעיוני הוגש מכתבו של מר ניסן חיימוב , בעל הדירה, אשר רשם כי מעולם לא קיבל מן התובע כספי כלשהם וכי דמי השכירות שולמו על ידי הנתבעת בלבד.

התובע לא הציג כל מסמך, אישור, תדפיס חשבון, העתק שיק או כל ראייה אחרת ממנה ניתן היה ללמוד כי נשא בעלות כלשהי.

כך לדוגמא טען התובע במסגרת הדיון בפני כי נשא בהוצאות בהיקף של כ- 150,000 ₪ ביחס או עבור הנתבעת ואולם כתב התביעה הינו בשיעור של פחות משלושים אלף שקל. לא למיותר לציין כי היקף הציוד שהוכח כי נרכש על ידי התובע הינו בשיעור של כ-15,000 ₪ בלבד. גם אם שילם התובע, כדבריו, עבור נסיעות לטורקיה, ועל אף שלא הוצגו לי ראיות כלשהן ביחס לכך, שהרי אין בנסיבות אלו כדי להסביר את הפערים.

טען התובע כי לא נטל כל הלוואה מחברתה של הנתבעת, ואולם הנתבעת הציגה לעיוני אישורה של החברה ממנה ניתן ללמוד לכאורה כי התובע נטל הלוואה בסך של 5,000 ₪ והשיב סך של 2,000 ₪ בלבד.

התובע הוסיף וטען כי הנתבעת סילקה אותו לאלתר לרחוב ביום בהיר אחד (סעיף 5 לכתב התביעה) וכי מקורה של תביעה זו הינה בתחושתו כי נוצל.

עם זאת הנתבעת הציגה בפני מכתב שצורף לזר פרחים ששלח התובע לנתבעת בחודש אוגוסט שנה זו, זמן רב לאחר סיום מערכת יחסי הצדדים ולאחר הגשת התביעה והתביעה שכנגד.

אדם אשר חש מנוצל, שנזרק מביתו ביום מהיר אחד, אינו שולח זר פרחים מלווה במכתב אישי של הבעת רגשות אהבה.

התובע לא הזכיר כלל במסגרת כתב התביעה את העובדה כי ביקש לרכוש דירה עבור התובעת והנתבעת וכי התחרט ברגע האחרון תוך גרימת נזק כלכלי. עובדה זו התבררה מכוח כתב התביעה שכנגד ובדיון בפני.