לוי נ' מטבחים

פסק דין

לטענת התובעים, הם רכשו דירה בהר חומה בירושלים; על פי תנאי הרכישה, חברת הבניה היתה אמורה לספק להם ארונות מטבח באמצעות הנתבעת; כמו כן, ניתנה להם אפשרות לשדרג את הארונות בתוספת כספית. בעקבות כך, הם סיכמו עם הנתבעת להוסיף תוספת ארונות למטבח תמורת סך של 2,000 ₪, וזאת בהתאם לשרטוט שהוכן על ידי המעצבת של הנתבעת.

על פי השרטוט שהוכן על פי דרישת התובעים, תוספת הארונות אמורה להיות בקו ישר מלמעלה עם תקרת הארון המקורי. ואולם, תוספת הארונות שהותקנה על ידי הנתבעת היתה נמוכה ב-20 ס"מ מתקרת הארון המקורי.

התובעים ממשיכים וטוענים כי כל הפניות שלהם אל הנתבעת על מנת לתקן את הטעות, נתקלו בסירוב וטריקות טלפון, דבר שאף גרם להם לעוגמת נפש ובזבוז זמן רב.

התובעים עותרים בתביעתם לחייב את הנתבעת לבצע את תוספת הארונות בהתאם להזמנה, וכן לחייבה בפיצויים בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן בסך של 2,000 ₪.

מנגד נטען על ידי הנתבעת כי היא ביצעה את ההזמנה של התובעים במדויק; הארונות בוצעו במידות כפי שהתובעים הזמינו.

ביום 4/7/2011 התקיים דיון בתביעה אליו לא היתה התייצבות מטעם הנתבעת. בעקבות כך ניתן פסק דין בהעדר הנתבעת, אשר חייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,500 ₪.

מאוחר יותר הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין בנימוק שלא נתקבל אצלה זימון לדיון. בנסיבות העניין, החלטתי לבטל את פסק הדין ולדון בתביעה לגופה.

ממכלול החומר שהוגש בתיק והעדויות מטעם הצדדים, ניתן היה להתרשם כי נפלה טעות בהצגת הדברים על ידי הנתבעת בפני התובעים, בכל הנוגע לתוספת הארונות. שכן, מהשרטוט שהוכן על ידי הנתבעת עולה כי אמנם הארונות שסופקו לתובעים הם במידות שמופיעים בשרטוט, אולם מיקומה של תוספת הארונות שונה מזה שמופיע בשרטוט אשר מתיישב עם גירסת התובעים שלפיה הם ביקשו שתקרת התוספת תהיה בגובה של תקרת הארונות המקוריים של המטבח.

התובע מסר בעדותו כי אילו המעצבת של הנתבעת היתה מסבירה לו שמיקום הארונות בפועל יהיה שונה ממה שמופיע בשרטוט, באופן שתקרת התוספת תהיה נמוכה מתקרת הארונות המקוריים, הוא לא היה מסכים לכך והיה מבקש לשנות את גודל התוספת באופן שיתאים למצב אליו הוא שואף, כפי שמופיע אף בשרטוט של המעצבת.

יוצא, אפוא, שיש לקבוע כי התובעים התקשרו בהסכם עם הנתבעת עקב טעות שנגרמה כתוצאה מהתנהגות של הנתבעת, המתבטאת בשרטוט לא-מדויק שהוכן על ידי המעצבת של הנתבעת.

בנסיבות אלה, ומשהנתבעת הודיעה כי אין בכוונתה לתקן את הטעות, הרי לכאורה עומדת לתובעים זכות לבטל את ההסכם, וזאת לנוכח הוראת סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1983. ואולם, לא נראה לי בנסיבות העניין שמן הצדק לנקוט בסעד זה של ביטול ההסכם, אלא ניתן להסתפק בפסיקת פיצויים.

לנוכח כל האמור אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך של 1,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ב, 20 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: