לוי נ' מזרחי

פסק דין

1.בהתאם להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול מיום 10.4.11, ניתן פסק דין זה על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד- 1984.

המדובר בתביעה על סך 8,500 ₪ בגין טענות התובע אשר השכיר לנתבעת דירה. לטענת התובע, לאחר פינוי הדירה ב- 2.1.11, גילה כי בדירה הושארו זיהום ולכלוך, על הקירות נותרו ציורי ילדים וגם בחצר נותרו לכלוך, שטיחים, מחצלות רקובות, ערימות גזם וחומרי מחזור. לטענת התובע, נאלץ לבצע את פינוי הלכלוך שנותר בכוחות עצמו ובעזרת בני משפחתו. התובע טען כי כתוצאה ממצב הדירה, כפי שהותירה אותה הנתבעת, לא הצליח להשכיר את הדירה לשוכרים חדשים, עד ל- 1.3.11 ולפיכך נגרם לו אובדן הכנסה של חודשיים שכירות. בנוסף, תבע התובע החזר סכום של 1,500 ₪ אשר נתן לנתבעת לטענתו, לצורך רכישת ציוד גינון, טיפול בגינה וכיוב' ולא הוצא ,לטענתו, לצרכים אלו. התובע צרף לתביעתו בין השאר, תכתובת דוא"לים עם הנתבעת, התומכת לדידו, בטענותיו.

2.הנתבעת טענה כי למעט סכום של 700 ₪ (מתוך 1,500 ₪ שנתן לה התובע) בגין גננות שלא בוצעה, וכן בגין חוב מים שטרם שולם, יש לדחות את התביעה. הנתבעת טענה כי הדירה פונתה כבר ביום 29.12.10 וכי הדירה הוחזרה לתובע כשהיא נקיה וריקה. לטענת הנתבעת ניקתה את הקיר עליו היו ציורי ילדים וכן פינתה את הגזם בחצר. הנתבעת הכחישה את טענות התובע לעניין הנזקים והלכלוך שהותירה בדירה וטענה כי מצב הדירה היה רעוע כשלעצמו. במיוחד הדגישה הנתבעת את מצב הדלת לגביה העלה התובע טענה כאילו נמצאו עליה שריטות של כלב הנתבעת. הנתבעת טענה כי תיקנה את השריטה ואולם,לטענתה, בכל מקרה (ולא מחמת השריטה), התובע היה אמור להחליף את הדלת בגין מצבה הלקוי. לטענת הנתבעת, הסיבה בגינה לא הושכרה הדירה במשך חודשיים לאחר פינויה,הייתה לאור שיפוץ יסודי ונרחב שנערך בדירה על ידי התובע ,ללא קשר למצב בו הוחזרה הדירה לתובע על ידה.

בתאריך 10.4.11 הופיעו הצדדים בפני , מטעם הנתבעת העידו שתי עדות נוספות לעניין מועד פינוי הדירה. עדה אחת אף התייחסה למצב הדירה בעת פינויה.

דיון:

3.כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים.

בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה- המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי- בין ערכים מתנגדים. דווקא החיפוש אחר ערכים ובהם החיפוש אחר האמת מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק- על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11).

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים" (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים, פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

4.לאור האמור, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובכל המסמכים שבתיק ולאחר שהבאתי בחשבון את טיעוניו ועמדותיו של כל צד, הן במישור המשפטי והן במישור הדיוני, (לרבות לעניין נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח טענותיו,לרבות,לעניין הנזקים הנטענים) , אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,250 ש"ח.

הסכום ישולם לתובע תוך 20 יום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"א, 10 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: