לוי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט לתעבורה (סגן הנשיא, כב' השופט י' ריבלין), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות והטיל עליו לשלם קנס בסך 1,200 ₪, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 26 חודשים ופסילה על תנאי.

נגד המערער הוגש כתב אישום לפיו, ביום 30.10.09 בשעה 02:19, נהג כאשר בגופו נמצא אלכוהול בריכוז של 405 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

בית המשפט הרשיע את המערער בעיקר מכוח בדיקת מאפיינים וסירב לקבל את תוצאות בדיקת הינשוף, כפי שיוסבר בהמשך.

ב"כ המערער טען, כי אומנם ניתן להרשיע בהתאם לבדיקת מאפיינים, אך יש לנקוט זהירות מרבית בהסקת מסקנות כתוצאה מבדיקות אלה.

בנוסף, טען, כי היה מקום להודיע לנהג הנבדק את משמעות בדיקת המאפיינים ואת זכותו לפנות למרכז רפואי לשם בדיקת מעבדה.

לטענת ב"כ המערער, היה מקום להרשיע את המערער, בעבירה קלה יותר, דהיינו נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ולהפחית בעונשו של המערער.

בית המשפט קמא ביסס את הכרעת דינו לא רק על בדיקת מאפיינים אלא גם על עדות המערער, אשר העיד, כי החל את הלילה בשתיית שתי בירות ובסמוך לבדיקת הינשוף שתה בירה נוספת.

המערער טען, כי עמד יפה בבדיקת המאפיינים, אך בית המשפט דחה את עדותו זו וקבע, כי ממבחן המאפיינים עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי המערער נכשל כשלון חרוץ וזאת בשים לב לאמור בת/8, ממנו עולה, כי המערער כשל במבחן ההליכה כאשר לא הצמיד העקב לאגודל והתנדנד ובנוסף נכשל במבחן הבאת האצבע לאף שלוש פעמים והתנדנד.

בית המשפט קמא העניק משקל גם להודאת המערער, כי שתה שלוש בירות עובר לנהיגתו ולעובדה, כי מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול.

כאן מן הראוי לציין, כי לאחר שב"כ המערער כפר בתקינות הינשוף (לצערי, הפכה כפירה זו לדבר שבשגרה בקרב עורכי הדין), הורה בית המשפט קמא למאשימה להעביר לב"כ המערער, את תע"צ התקינות וכרטיס המכשיר.

אומנם ב"כ המשיבה טענה, כי המסמכים נשלחו לב"כ המערער, ואולם, בית המשפט קיבל את טענת ב"כ המערער, לפיה המסמכים לא נשלחו אליו ורק מסיבה זו, סרב בית המשפט קמא לקבל את תע"צ התקינות ובהתאם לכך קבע, כי לא הוצגה בפניו ראיה שמכשיר הינשוף היה תקיף במועד ההפעלה ובהמשך לכך סרב לראות בפלטי הינשוף ראיה לשכרות המערער.

לדעתי, לא היה מקום להחלטה זו וניתן היה, אולי תוך חיוב בהוצאות, לאפשר לתביעה להציג את תע"צ התקינות גם בשלב הדיון וזאת, כפי שגם בית המשפט קמא קבע, בשל העובדה ש"האינטרס הציבורי של המלחמה בנהיגה בשכרות מצדיק דחיית טענות טכניות גרידא המנוצלות לביטול הליכים מעיקרם".

בנוסף, קבע בית המשפט קמא ובצדק, כי לאחר שהובהרה למערער משמעות בדיקת הינשוף והתקבלה תוצאה המעידה על שכרותו, לא היה צורך נוסף להזהירו לפני בדיקת המאפיינים בו כשל.

עונש הפסילה שהוטל על המערער קרוב מאוד לעונש המינימום הקבוע בחוק ובוודאי שאין מדובר בעונש המצדיק התערבות ערכאת ערעור.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

פסק הדין יישלח לצדדים בפקס ובדואר.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: