לוי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 06.02.11, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה רפ"ק צבי טג מפקד מש"ל מתנ"א על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות אותה ביצע בנו של המבקש.

עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך שהנהג, כאמור בנו של המבקש, נעצר על ידי השוטרים לבדיקת אלכוהול, כשל בבדיקת נשיפון, הובל לבדיקת ינשוף לה הסכים, זאת תוך הקפדה על הדרישות המקדימות לבדיקה ואכן בגופו נמדדה כמות אלכוהול גבוהה, ברמה של 390 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף.

אציין כי טענת ב"כ המבקש בעניין מועד עצירתו של המבקש ביחס למועד העברתו לבדיקת המאפיינים, דינה לעלות לדיון אם וכאשר יבחר המבקש לכפור באשמתו בתיק העיקרי. אך אציין כי בשלב זה בית המשפט מסתפק במציאת ראיות לכאורה, כך שאם נעצר המבקש ב-03.50 ונבדק המכשיר הינשוף ב-04.19, השוטרים מציינים כי הקפידו בהשגחה עליו, והמבקש הודה בשימוע לעניין רישיון נהיגתו ששתה 3 כוסות וודקה –חומר החקירה מספק ביותר מבחינת ראיות לכאורה.

עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

אין ספק שהרכב נמסר לנהג ע"י המבקש, ולא נעשה כל ניסיון מצידו למנוע את העבירה, כדרישת הסעיף.

שקלתי היטב את טעוני המבקש שיגרמו לו ולמשפחתו ובמיוחד לאימו המבוגרת שאינה בקו הבריאות, קשיים רבים בניהול אורח חייהם, בעקבות השבתת הרכב. ולעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

בכל מקרה, מהדיון בבקשה וכן מתצהיר המבקש, עלה כי לבנו של המבקש (שהוא עובר העברה) רכב, וכי גם אשת המבקש אוחזת ברישיון נהיגה. כך או כך, הפגיעה במבקש בהקשר זה, שמוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.

עוד אציין, כי כיוון שהנהג בפועל הוא בנו של המבקש, הרי בהחלט יתכן שבמצב זה השבת הרכב לידי המבקש משמעותה – השבת הרכב לקרבתו של עובר העבירה עצמו ובכך בבחינת שימת מכשול בפני מי שעלול להיכשל בו.

לאור האמור מצאתי החלטת הקצין סבירה.

מתוך תקווה שבנו של המבקש למד או ילמד את שיעורו, הריני דוחה את הבקשה.

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים.

מזכירות תשיב חומר החקירה לידי המשיבה.