לוי נ' ליבני ואח'

פסק דין

לאחר עיון בכתב התביעה ועוד בטרם הוגשו כתבי הגנה, המסקנה היא כי דינה של התביעה הנדונה (שהוגשה ביום 11.2.2014) להידחות על הסף. זאת על יסוד תקנה 101(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, שלפיה בית המשפט רשאי בכל עת ואף מיוזמתו, לדחות תובענה על הסף "מכל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה".

כפי שיובהר להלן, התביעה הנדונה היא תביעת סרק, שאפילו תתברר, לא תוביל לסעד כלשהו ובנסיבות אלו ועל-פי הדין, ניתן לדחותה כבר מלכתחילה. עוד יש להוסיף, כי אפילו הייתה עילת תביעה ואפילו לא הייתה זו תביעת סרק, ספק רב אם בכלל יש מקום לאפשר לתביעה מהסוג הנדון, כפי שנוסחה, לבוא בשערי בית המשפט. מדובר בתביעה המנוסחת בסגנון שׁלוּחַ-רסן כלפי הנתבעים וכלפי שורה של שופטים הנזכרים בכתב התביעה. כך גם הצהיר התובע, כי אין לו כל אמון במערכת המשפט.

המבקש סעד מבית המשפט ראוי שינקוט לשון ראויה נגד בעל-דינו ובכלל, בין אם הגורם המושמץ נמנה עם גורמים במערכת המשפט ובין אם מדובר בכל אדם אחר, באשר הוא אדם. בית המשפט לא צריך להושיט סעד למי שבוחר להשתלח בגסות במערכת המשפט, בשופטיו ובכל אדם באשר הוא אדם. כך אפילו טוען מבקש הסעד כי אותו אדם עוול כלפיו בדרך זו או אחרת.

עיקרי טענות התובע בכתב התביעה

2.ראוי להקדים ולומר, כי חרף קריאה חוזרת של כתב התביעה, המחזיק עשרים עמודים, ישנו קושי רב לבור את הבר מהתבן ומן המוץ שבו. כך גם קשה להבין את העובדות שעליהן נסמכות טענות התובע, קשה להבין את הטענות עצמן וקשה לקשור בין הדברים. כתב התביעה מתיימר להתנסח בשפה משפטית גבוהה, תוך הבאת מובאות מן הגורן ומן היקב, העלאת טענות בדבר זכויות וחובות כאלה ואחרות, אך בסופו של דבר, דומה כי אינו אלא גיבוב של דברים שקשה לקשור ביניהם.

עוד חשוב להוסיף, כי לכל אורך כתב התביעה מפנה התובע להליכים מהליכים שונים שהתנהלו בבתי המשפט, לפניות שלו אל כל אחד מהנתבעים ואל גורמים אחרים (בהם בין השאר, חברי הוועדה למינוי שופטים), וכן מפנה הוא אל קטעי תשובות שעל-פי טענתו קיבל מהנתבעים במענה לפניותיו. כך גם מצוטטים קטעים מתוך אותם מסמכים, ככל שהם קיימים, אך התובע לא טרח לצרף אף לא מסמך אחד המאפשר לבדוק אם אמנם יש ממש בדברים, אם יש ממש בציטוטים או כל כיוצא באלו.

3.מכל מקום, התובע מגולל התנהלות של שלוש תביעות שהגיש הקשורות בתוכנת מחשב, שעל-פי טענתו, הוא פיתח, או יזם את פיתוחה, אך לטענתו לאחר פיתוחה, הוא נוצל בידי חברה שלטענתו, הייתה שותפה לאותו מיזם, ככל שאמנם היה. על-פי טענתו, התביעות שאותן הגיש נוהלו בידי שופטים שונים, שלטענתו, לא פעלו כראוי. כך למשל טען, כי בתביעה הראשונה, נכפה עליו הסדר פשרה במסגרת הליך גישור כפוי, שהביא לכך שנסחט בשיתוף פעולה של בית המשפט. עוד טען, כי באחד ההליכים בית המשפט מינה במכוון מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התוכנה, שהיה "חברו וידידו" של בא-כוח הנתבעים. במהלך בדיקת המומחה, נמצא שהתוכנה כלל לא פעלה, אך לשיטת התובע, היה זה בשל הסתרת קוד התוכנה ממנו.

תביעה זו גררה אחריה תביעות נוספות, אשר הוגשו בין השאר נגד שני השופטים שדנו בתביעה הראשונה (במהלך בירורה פרש השופט הראשון שדן בה והיא הועברה להמשך שמיעתה לפני שופט נוסף), ונגד מעורבים נוספים בתביעה הראשונה ובהם גם אותו מומחה מטעם בית המשפט. לטענת התובע, הוא אף הגיש תלונות לנציב תלונות הציבור על השופטים (הנתבע 3), אשר לטענתו, בחר שלא לבררה או שלא לקבלה.

4.עיקר קצפו של התובע יצא על השופטת שדנה בשתי התביעות הנוספות שאוחדו, שכלפיה מצא לנכון להתבטא כאמור, בסגנון שׁלוּחַ-רסן שאינו ראוי. סגנון זה אינו ראוי לא רק בשל היותו מופנה נגד שופטת, אלא שאין לאפשר סגנון זה בכל מקרה, נגד כל נתבע או כל אדם. כך למשל, טען התובע, כי השופטת נהגה "בהפקרות מוחלטת", ב"חוסר התמצאות והבנה ולקויה ושגויה בהליכים", בעודה קובעת קביעות "בשרירות, ללא בדיקה מינימאלית וללא ביקורת עצמית", בעודה נוהגת ב"דרך שיפוט מסוכנת ומתעללת", בדרך של "שופט 'שולף' ולא ראוי לכהן". עוד הוסיף התובע בביקורתו על התנהלות השופטת, כי מדובר ב"שופט המאמין שהוא אֵל, אינו ראוי להיות שופט" והוסיף והקשה "האם שופט שנותן החלטות כאשר הוא נמצא תחת השפעה של תרופות (עקב מחלה, חלילה), אין קורלציה (מתאם) בלתי ניתנת להפרדה בין דרכי ניהול המשפט, התנהגותו ל... טיב ההחלטות ואיכותם? האם לזה יקרא מעשה שיפוטי?" (שלוש הנקודות במקור). וכך הלאה וכך הלאה. מיותר לומר, כי חרף העובדה שהתובע ייחס לאותה שופטת טעויות בלתי נסבלות, והגם שלטענתו, היא דחתה את בקשתו לפסול את עצמה מלהמשיך ולדון בתביעותיו, הוא לא ראה לנכון להגיש ולו ערעור אחד על אחת מאותן החלטות.

5.בשל כל אותן שגיאות ומעשים שלא יעשו, כפי שטען התובע בעניין התנהלותה של אותה שופטת ובשל כל אותן החלטות שגויות, כטענתו, שזכו לשלל תיאורים, הגיש התובע, כך לטענתו, תלונה נגד אותה שופטת אל נציב תלונות הציבור על השופטים. הנציב דחה גם תלונה זו וכך גם דחה בקשה לעיון חוזר שהתובע הפנה אליו. על-פי טענת התובע, בתלונתו הלין בין השאר על כך שמערכת המשפט מנהלת נגדו "מלחמת חורמה". מכתב התביעה עולה, כי קצפו יצא על כך שבתשובת הנציב נאמר, כך על-פי טענת התובע (התשובה לא צורפה), כי אין זה אלא, פרי התרשומות של התובע וכי אין בין התרשמות זו לבין אופן הבירור בנציבות דבר.

בשל תשובות הנציב, אשר עמן, כך נראה, לא הסכים התובע להשלים, דרש התובע את התפטרותו של הנציב. בעניין זה מנה שורה של נימוקים לדרישתו זו ובהם, כי "ברור כי אמות המידה, כללי העבודה, דרכי הביקורת, אופן הסקת המסקנות וקבלת החלטה מעוותים לגמרי ואינם ראויים בלשון המעטה". כך במיוחד לטענת התובע, לנוכח העובדה ש"בידי הנציב מלוא הכלים החקירתיים והוצע לו לנציב על הגוזמה להשתמש בחוקרי השב"כ או בסיוע של חיל האוויר". למרות זאת לטענת התובע, הנציב סירב לברר את התלונה. כאן מצא התובע לנכון להוסיף ולחלק "ציונים" לנציב, להתנהלותו ולכך שלטענת התובע, התנהלותו הפסולה פוגעת בשלטון החוק ומסבה עוד כיוצא באלו נזקים לחברה ולמדינה, שכך הופכת "למדינה נחשלת".

6.מאחר שלטענת התובע, הפר הנציב את חובת הבירור המוטלת עליו ומאחר שלטענת התובע, התנהלות הנציב הייתה "קפריזה אישית הנובעת מרצון לחפות על הכשלים ולא לחושפם, מתוך שיקולים שאינם לגיטימיים ואינם מתקבלים על הדעת והנוגדים את הדין וחובת האמון המוגברת בה חייב הנציב כלפי המתלונן", הרי שהדבר מחייב, כך לטענת התובע, מסקנה אישית מצד הנציב "ולא לאחיזה בקרנות המזבח, שכן המינוי נועד לשרת את הציבור ולא לשמש כאבן ריחיים ועול וטורח על צווארו ולשבש סדרי מנהל ושלטון".

משכך חשב התובע, פנה כאמור, אל הנציב בדרישה שיתפטר מתפקידו. משסירב הנציב לפנייה זו, פנה התובע אל שרת המשפטים ואל נשיא בית המשפט העליון, כדי שיעבירו אותו מתפקידו. פניה דומה הפנה גם אל חברי הוועדה למינוי שופטים, אך אלו לא השיבו לו. התשובות שקיבל מהנשיא ומהשרה, שלפיהן אין מקום להיעתר לפניה, לא נשאו חן בעיני התובע, שמצא לנכון לשחרר את חרצובות לשונו גם נגד שני נושאי משרה בכירים אלו. כך גם מתח ביקרות על התנהלותם ועל שיקול דעתם, אשר לטענתו, אינו סביר, אינו ראוי, אינו מידתי, אינו תקין וכי נפלו בו שלל פגמים מעין אלו. לא ראינו להוסיף ולפרט את כל טענות התובע בעניינים אלו, שהובאו כאמור, על פני עשרים עמודי כתב התביעה. כך גם לא ראינו לפרט את כל הפגמים ב"טוהר המידות" שלטענת התובע, נפלו בהתנהלות שלושת הנתבעים, ואף לא מצאנו צורך לפרט את פרטי ניגוד העניינים שייחס למי מהם ועוד כיוצא באלו פגמים אשר לטענת התובע באו לידי ביטוי בסירוב הנשיא והשרה להעביר את הנציב מתפקידו.

בסופו של דבר, לאחר שהתובע פירט כל פגם אפשרי שיכול היה להעלות בדעתו, אשר לטענתו דבק בכל אחד מהנתבעים בהתנהלותם ולאחר שהצביע על הכשלים לטענתו, במבנה תפקידו של כל אחד מהם הגיע אל הסעד הנתבע ואל טעמיו.

7.על-פי טענת התובע, נזקו נגרם כתוצאה משלל הפגמים אשר לטענתו, נפלו בהתנהלות הנציב בהחלטותיו בתלונות שהגיש ובמיוחד בסירובו להתפטר מתפקידו (ובהם, שיקול-דעת לקוי, התנהגות שאינה הולמת, אי סבירות וכדומה). נזק זה הוא כל אותן החלטות שהחליטה אותה שופטת בתביעות שניהל ואשר נדחו ובהם גם נזק כספי שנבע מחיובו בתשלום הוצאות משפט. לנזק זה, כך לטענת התובע, אחראים גם הנשיא והשרה שסירבו להעביר את הנציב מתפקידו.

התובע אף מוסיף, כי לנתבעים לא עומדת כל חסינות, מאחר שמחדלם נעשה "בכובעם האישי", וכן מן הטעם "שנעשו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק ...". לפיכך לטענתו, "מערכת המשפט אינה ראויה לאמון האזרח". למרות זאת החרף הבעת חוסר האמון במערכת בתי המשפט, הגיש את התביעה הנדונה לבית המשפט, אך הוסיף כי "ראוי שהתביעה זו תתברר בפני גורם שיפוטי ניטרלי שאינו כפוף למערכת המשפט ושלוחותיה, בפני כלל הציבור ובאופן פומבי ומתוקשר". עוד טען, כי "מן הראוי שיינתן צו הגנה לתובע כנגד מערכת המשפט, כנהוג עם חושפי שחיתות והמדינה תממן את ניהול התביעה".

נוסף על סעדים אלו, עתר התובע לפיצוי בסך של 15,001 ₪. סכום זה, כך לטענתו, נתבע משיקולי גובה אגרת המשפט וכן מן הטעם שסכום ההוצאות שחויב לשלם עם דחיית שתיים מתביעותיו היה 15,000 ₪. לפיצוי זה הוא זכאי לטענתו, בשל כך שהנציב לא מילא את תפקידו בתלונה נגד אותה שופטת וסירב להתפטר מתפקידו ולאחר סירובו, סירבו הנשיא והשרה להעביר את הנציב מתפקידו. לאור כל אלו טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי "בשל המעשים והמחדלים שנפרשו", אשר בעטיים "נקלע התובע לעגמת נפש רבה וקיצונית, לחרדה, ללחצים קשים, למתח רב, לחששות מרובים, לצער עמוק ולאובדן אמון בדרכה ובעתידה של מדינת ישראל – מדינתו!".

דיון והכרעה

8.כאמור בפתח הדברים, דינה של התביעה להידחות בשל היותה תביעת סרק, שאפילו תתברר, אין כל אפשרות לקבלה ובכל מקרה לא יזכה התובע בסעד הנתבע.