לוי נ' לוי

החלטה

לפניי בקשה מיום 11.3.12 להארכת מועד להגשת בקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' הרשם ניר זיתוני) מיום 10.1.12 (להלן: "ההחלטה"), אשר התקבלה אצל המבקש (על פי הנטען בבקשתו), ביום 13.2.12.

בהחלטתו, ביטל כבוד הרשם פסק דין שניתן ביום 4.10.11, בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין"), לפיו חוייב המבקש לשלם לכל אחת מבנותיו הקטינות, מזונות בסך 1,200 ₪ ולאשתו – סך של 1,000 ₪ בחודש.

המבקש טען בבימ"ש קמא, שהוא לא הגיש כתב הגנה מאחר שסבר שפני הצדדים לשלום בית, כי הוא המתין לקבלת ייצוג ע"י הלשכה לסיוע משפטי וכי סיכויי הגנתו טובים.

בימ"ש קמא קבע כי המבקש לא הוכיח שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את המזונות וכי הוא לא מצא טענות המצדיקות פסיקת סכומי מזונות נמוכים יותר, אולם חרף זאת, ביטל בימ"ש קמא את פסק הדין והותיר את המזונות שנפסקו בו, כמזונות זמניים, עד למתן פסק דין בתביעה.

בבקשה דנן טוען המבקש, כי ההחלטה ביטלה החלטה קודמת, אשר קצבה את סכום המזונות הכולל בגובה של כ-3,000 ₪ ואילו החלטה זו הגדילה אותם לכדי 4,600 ₪.

לטענת המבקש, עם קבלת ההחלטה הוא פנה ללשכת הסיוע המשפטי בבקשה להעניק לו ייצוג בבר"ע, אולם כתב המינוי התקבל רק ביום 26.2.12.

המשיבות מתנגדות לבקשה, בטענה כי כבר בפני הרשם היה המבקש מיוצג ע"י הסיוע המשפטי. עוד נטען, כי המבקש ידע על ביטול פסק הדין, כבר בישיבה שהתקיימה בפני ביהמ"ש לענייני משפחה, ביום 2.2.12, עת ציינה כבוד השופטת שדנה בתיק, כי נוכח ביטול פסק הדין בהעדר הגנה על המשיב להגיש כתב הגנה. לדבריה, האמירה אמנם לא נרשמה בפרוטוקול, אך המשיב הגיש כתב הגנה ביום 9.2.12 ומכאן ברור שעוד טרם מועד זה הוא ידע על ביטול פסק הדין.

עוד נטען, כי מאחר שההחלטה הפכה את הסכומים שנקבעו בפסק הדין למזונות זמניים, היה על המבקש לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה בבקשה לשינוי הסכומים ולא להטריח את ערכאה הערעור.

בתשובתו לתגובה המשיבות, בחר המבקש שלא להתייחס, כלל לדברים האמורים לעיל ולא הסביר הכיצד הגיש כתב הגנה כבר ביום 9.2.12, אם לא ידע, עובר למועד זה, על הטלת כבוד הרשם, אשר ביטלה את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה.

אין, איפוא, מנוס ממסקנה, כי דברי המשיבות נכוננים הם וכי המבקש ידע על ביטול פסק הדין ועל חובתו להגיש כתב הגנה, כבר ביום 2.2.12. די בכך כדי שאורה על דחיית הבקשה, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

ככלל, המְתנה לקבלת ייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי מהווה "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת ערעור (בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נ"ד (4) 702, 707-706), אולם תנאי לכך הוא, שמבקש הארכה יראה שהוא פעל בזריזות הראויה והגיש את הבקשה לקבלת הסיוע בהקדם האפשרי.

לא רק שהמבקש שבפניי לא הראה זאת, אלא שהוא הסתיר בבקשתו את המועד האמיתי בו נודע לו על ביטול פסק הדין.

המבקש פנה ללשכת הסיוע המשפטי לצורך קבלת ייצוג בהליך זה, רק ביום 22/2/12, 20 ימים לאחר שנודע לו על ביטול פסק הדין ו- 13 ימים לאחר שהוגש על ידו כתב הגנה לבימ"ש קמא.

בנסיבות הענין ברי שהמבקש התעכב מאד בפנייה ללשכת הסיוע המשפטי ועל הנסיון להסתיר את המועדים הנכונים כבר עמדנו לעיל. אין, איפוא, מנוס מקביעה, כי המבקש לא הראה "טעם מיוחד", לעיכוב בהגשת הבקשה.

גם לגופו של ענין, אין הצדקה להאריך למבקש את המועד להגשת הבר"ע. זאת – מאחר שעסקינן במזונות זמניים ובפני המבקש פתוחה הדרך להביא טענותיו בענין זה בפני בימ"ש קמא.

לפיכך נדחית בהקשה ובנסיבות הענין, אני מחיבת את המבקש לשלם למשיבות הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות ההליך, בסך של 2,500 ₪. (הסכום אינו כלל מע"מ).

המזכירות תסגור את התיק.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.