לוי נ' לוי

החלטה

ההליכים וטענות הצדדים :

לפני מחלוקת אודות הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה.

עסקינן בתובענה אשר החלה כבקשה לביצוע שטר על סך של 320,000 ₪. הנתבע הגיש התנגדות וטען כי התובע הוא אחיו, ובין הצדדים נתגלעה מחלוקת אודות בית דפוס שהוקם על ידי הנתבע והתובע היה עובד שכיר בו (להלן: "העסק").

בשלב מסוים נכרת בין הצדדים הסכם (ולהלן: "ההסכם"), המחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 320,000 ₪ בתשלומים. בתמורה, התחייב התובע לבצע תהליך העברה מסודרת של העסק לידי הנתבע תוך הדרכת הנתבע או מי מטעמו אודות אופן ניהול העסק.

הנתבע טען כי התובע הפר את ההסכם.

במסגרת הסדר דיוני שגובש בין הצדדים ביום 24.10.12, הוסכם כי הצדדים יופנו לגישור ותינתן רשות להתגונן כנגד הפקדת סך של 200,000 ₪ בקופת בית המשפט.

הוסכם כי שאלת הסמכות העניינית לדון בתובענה, האם לבית משפט זה או לבית המשפט לענייני משפחה, תוכרע רק אם הגישור לא יצלח וללא קשר להסכמה הדיונית אודות הפקדת הערבון.

משהגישור לא צלח ומשהופקד הערבון במלואו, הגישו ב"כ הצדדים טיעוניהם בנוגע לסמכות העניינית.

לטענת הנתבע, בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתובעה כיוון שמדובר בסכסוך בתוך המשפחה, ועל כן יש להעבירו לבית המשפט לענייני משפחה.

לדידו, שיתוף הפעולה העסקי בין הצדדים הינו תולדה ישירה של הקשר המשפחתי ביניהם. הוסיף וטען כי אביהם הינו צד ישיר לסכסוך עקב היותו ערב לחיובי הנתבע. כמו כן, אחיהם הנוסף הועסק אף הוא בעסק והעסק תפקד כעסק משפחתי הנעדר כל התערבות של גופים חיצונים מלבד בני משפחה ממדרגה ראשונה. לפיכך, טען שהסכסוך המשפחתי הוא שתרם תרומה מכרעת לגיבוש עילת התביעה.

מנגד, טען התובע כי בית משפט השלום בעל סמכות עניינית לדון בתובעה כיוון שמדובר במחלוקת מסחרית ובסכסוך עסקי גרידא ושהתביעה לא נבעה מסכסוך בתוך המשפחה.

הוסיף וטען כי הנתבע לא העלה את שאלת הסמכות בהתנגדותו לביצוע שטר ולא פירט כל תשתית עובדתית אובייקטיבית היכולה ללמד על סכסוך משפחתי שתרמה לעילת התביעה.

התובע טען כי הצדדים חתמו על הסכם מסחרי שבא להסדיר את אופן חלוקת העסק ובו לא מוזכרת העובדה כי הצדדים הם אחים. ההסכם מנוסח וערוך באופן משפטי ונערך על ידי עו"ד מטעם שני הצדדים. אילולי שם משפחתם הזהה לא היה מעלה קורא מן הצד כי מדובר בהסכם בין אחים.

דיון והכרעה :

על פי הוראות סעיף 2 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה-1995, מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא.

ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 341, 344 נקבע כדלהלן :

"סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לעניין תובענה אזרחית שבין בני משפחה מותנית בכך שסיבתה או מקורה של התובענה הוא 'סכסוך בתוך המשפחה'. נדרש, איפוא, קשר בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי. השאלה הינה מהי עוצמתו של קשר זה? האם די בכך שקיים קשר כלשהו, ולו רחוק, בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי, או שמא נדרש קשר קרוב ומיידי ... נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה... די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה...יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים, תוך בחינת השאלה, אם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה...

ההכרעות בנתונים העובדתיים של הסמכות, נעשית על פי כתבי הטענות של הצדדים. ראש וראשון בהם הוא כתב התביעה. על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה...אם הנתבע לא חלק על קביעות אלה, תקבע הסמכות על פיהן. אם הנתבע חולק על כך, עליו לציין זאת..."

בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 307, 310 נקבע כדלהלן :