לוי נ' לוי ואח'

החלטה

בפניי בקשה לתיקון סוג ההליך ולמתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 24.2.13 נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, שדחתה את בקשתו לסגירת תיק ההוצל"פ, בבית המשפט השלום בירושלים (סגן הנשיאה כב' השופט גד ארנברג) (להלן: "החלטת ביהמ"ש קמא"). ביום 17.4.13 הגיש המבקש כתב ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 18.4.13 נדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט משה סובל) מהטעם שאין למבקש זכות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא לפי סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, וכי המבקש אף לא הגיש בר"ע על החלטה זו. בנוסף, נקבע שעפ"י כתב הערעור שהוגש, עלה כי החלטת ביהמ"ש קמא התקבלה אצל המבקש ביום 25.2.13, ומשכך חלף המועד להגשת בר"ע.

לטענת המבקש, עומדת לו זכות מהותית ויסודית לערער על החלטת ביהמ"ש קמא בהתאם לסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה. לטענתו, לשכת ההוצאה לפועל אינה נכללת במונח "בית משפט" שבסעיף זה, ומכאן שההליך וההחלטות שם אינם בגדר "ערכאה ראשונה". בנוסף, המבקש מציין כי פנייתו הנוכחית בהליך זה הנה בהמשך לפנייתו הראשונה מיום 14.11.12 בתיק בר"ע 27018-11-12 באותו עניין, והוא מבקש להכיר בבר"ע הקודם, כבקשת רשות ערעור גם לערעור זה, בשינויים המחויבים.

המשיבים טוענים כי המבקש נוקט בהליכי סרק תוך שהוא גורם להם להוצאות משפטיות ולטרדה. לדבריהם, החלטת ביהמ"ש קמא ניתנה בהליך של ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל וכי אין זכות ערעור נוספת עליה. לטענתם, אין בסיס בדין לבקשתו של המבקש לפתיחה מחדש של תיק הבר"ע הקודם וכי מדובר בהחלטות שונות. המשיבים מציינים כי המבקש לא נתן הסבר מדוע לא הגיש את הבר"ע במועד, לא צירף תצהיר תומך וכן לא הציג כל תשתית עובדתית לדיון בבקשה להארכת מועד. לדידם, סיכויי ערעורו אפסיים.

המבקש בתגובה דוחה את טענות המשיבים וטוען כי אין מדובר בהליכי סרק. לדבריו, הוא יראה בערעורו כי ביהמ"ש קמא טעה והוציא החלטה שיפוטית מבלי לקיים משפט, ומבלי לקבל טענות הגנה. לדידו, קביעות ביהמ"ש קמא בלתי חוקיות, חסרות בסיס ומנוגדות לחומר הראיות שלפניו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כב' השופט סובל קבע בהחלטתו כי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור לפי תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ומשלא עשה כן במועד, נדחתה בקשתו.

בבקשתו, המבקש לא הציג כל "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הבר"ע לאחר שחלף המועד לכך, וזאת כנדרש לפי תקנה 528 לתקנות (ראה רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים בע"מ, 28.4.08) אשר על כן, די בכך די לדחות את בקשתו.

לעניין טענתו של המבקש כי עומדת לו זכות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא הרי שסעיף 80(ב2) בצירוף סעיפים (ב) ו-(ב1) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, קובע:

"80.(ב)צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות.

(ב1) על אף הוראות סעיף קטן (ב), צווים והחלטות של רשם הוצאה לפועל בעניין ביצוע פסק דין בעניני משפחה, לרבות החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א) ניתנים לערעור בזכות לפני בית המשפט לעניני משפחה בפני שופט אחד.

(ב2) פסק דין של בית משפט שלום או של בית המשפט לענייני משפחה בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי."

לפיכך, ברי כי ניתן לערער בעניננו, רק אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של ביהמ"ש המחוזי. משהמבקש לא עשה כן, אין להיעתר לבקשתו.

הבקשה אפוא נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג,22.5.13, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: