לוי נ' לוי ואח'

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ אורית יהלומי אשר דחתה את בקשתו של המערער לסגור את תיק ההוצל"פ.

המערער טוען כי תיק ההוצל"פ שאותו ביקש לסגור כבר נסגר בעבר בשל בקשה שהגישו המשיבים עצמם, משכך לא היה מקום לפתוח את התיק שוב ופתיחת התיק מחדש וכל הליך שנעשה בו הינו הליך בלתי חוקי וחסר סמכות. למערער טענות נוספות הקשורות למועדים שטרם מתן פסק הדין וכן טענות לפיהן לאחר סגירת תיק ההוצל"פ ופתיחתו מחדש לא ננקטו בו הליכים במשך כ- 10 שנים דבר המלמד על כך שהתיק אכן צריך היה להסגר.

כב' רשמת ההוצל"פ דחתה את הבקשה בקובעה כי מדובר בבקשה שהוגשה כבר מספר פעמים בעבר ונדחתה על ידי רשמי ההוצל"פ. רשם הוצל"פ אחד אינו ערכאת ערעור על החלטות רשמי הוצל"פ אחרים לפיכך לא ניתן להיעתר לבקשה. לגופו של ענין כפי שנקבע בעבר סגירת התיק היתה פעולה שבוצעה בטעות שתוקנה זמן קצר מאוד לאחר ביצוע הפעולה בהתאם לסמכויות רשם ההוצל"פ לפיכך אין בפעולת הסגירה שבוצעה כדי להביא לסגירת התיק עתה.

המערער טוען כי טעתה כב' הרשמת בקביעתה אותה יש לבטל בשל כך שלאחר שהתיק נסגר אין יותר סמכות לרשם ההוצאה לפועל לדון בתיק.

המשיבים טוענים כי צדקה כב' הרשמת בהחלטתה. מדובר היה בסגירת תיק שנעשתה בשגגה, לא ברור שגגה של מי, אולי אף בפעולת הטעיה של המערער עצמו. מכל מקום יומיים לאחר הסגירה ( שהיתה ביום 13.2.2000) משהתבררה הטעות נפתח התיק מחדש (ביום 15.2.2000) ומאז הגיש המערער מספר רב של בקשות שכולן נדחו מהסיבה שמדובר היה בסגירה בטעות. רשמת ההוצל"פ צדקה כאשר קבעה כי היא אינה ערכאת ערעור על החלטות קודמיה ומשכך בצדק נפתחה הבקשה ואין מקום לערעור.

לבקשת המערער זומן דיון (שנדחה פעם אחת בשל בר"ע שהגיש המערער לביהמ"ש המחוזי). בדיון חזר למעשה כל צד על טענותיו כאשר המערער טוען כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות כלל לדון בתיק שלא קיים מחמת כך שנסגר בעבר, וממילא גם לביהמ"ש זה אין סמכות לדון בו כיוון שחוק ההוצל"פ לא חל עליו. המשיבים טענו שאין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת כיוון שהענין הוכרע כבר בעבר מספר פעמים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור. כפי שנאמר בהחלטת כב' הרשמת אותה בקשה לסגירת התיק, עקב כך שהוא נסגר בעבר ונפתח שוב, הוגשה על ידי המערער כבר מספר פעמים. הבקשה נדחתה כאשר הובהר שמדובר בסגירה שנעשתה בטעות. בענין זה ניתנו החלטות של רשמי ההוצל"פ ביום 3.4.10 וביום 12.5.10. בקשה נוספת שהוגשה בענין נדחתה על ידי כב' הרשמת קורין יצחקי ביום 31.8.11. בהחלטה זו אף נדרש המערער להסביר מדוע לא יוטלו עליו הוצאות בגין הגשת בקשות סרק וזאת לאחר שהמערער חוזר שוב ושוב על אותן בקשות.

בצדק קבעה איפוא כב' הרשמת כי אין מקום להיעתר לבקשה. המערער בחר שלא להגיש ערעורים על ההחלטות הקודמות ורשמת ההוצל"פ אינה ערכאת ערעור על החלטות קודמיה.

למעלה מהצורך אבהיר כי בכל הבקשות שהגיש המערער הוא אינו טוען שביצע תשלומים שהביאו לסגירת התיק ומכל מקום לא המציא רשימה של תשלומים שבוצעו על ידו או כל הוכחה אחרת שהחוב נפרע. הטענה היחידה היא כי כיוון שהתיק נסגר בעבר יש לקבוע שהחוב נפרע. אין בטענה זו כדי להביא לסגירת התיק כאשר הובהר כבר בעבר שמדובר בסגירה שנעשתה בטעות.

יש לציין גם שטענות המערער ככל שהם קשורים למועדים שלפני מתן פסה"ד לא ניתן להעלות כלל במסגרת בקשה בטענת פרעתי בהוצל"פ.

בנוסף לאמור המערער העלה טענות לגבי סכום החוב שאינו תואם את פסק הדין ואולם עיון בדף החשבון שצירף המערער עצמו מלמד שהתיק נפתח בדיוק לפי הסכומים שנקבעו בפסק הדין.

התוצאה היא איפוא שיש לדחות את הערעור וכך אני עושה.

אני מחייב את המערער בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שישולמו מתוך כספי הערבון שהפקיד המערער.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: