לוי נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

החייב עותר לביהמ"ש בבקשה להורות, כי צו ההפטר שניתן לו ביום 13.6.10, חל גם על חוב המזונות שצבר, עובר למועד צו הכינוס במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 14-00279-99-7.

לטענת החייב, צו ההפטר בעניינו מדבר על הפטר ביחס לכלל חובות החייב ומאחר והמשיבה 2 בחרה מטעמיה שלה, שלא להגיש תביעת חוב בגין מזונותיה, על אף שידעה אודות קיומם של ההליכים, הרי שמנועה היא כעת מלגבות חוב המזונות הנזכר.

על-פי תגובת הכונ"ר, צו ההפטר נועד ליתן בידי חייב הפטר אך ביחס לחובות, הניתנים להפטר כאשר חוב מזונות אינו עולה כדי חוב הניתן להפטר, בין אם בחרה המשיבה 2 להגיש תביעת חוב מטעמה ובין אם לאו.

לאחר שעיינתי בבקשת החייב, בתגובת הכונ"ר ובתשובת החייב, סבורני כי דין בקשת החייב להידחות.

סעיף 69 (א) לפקודה קובע מפורשות, מהם החובות המוחרגים מצו ההפטר ובכלל זה חבות לפי פסק דין לחובת החייב בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.

החלטת בית המשפט המעניקה לחייב הפטר, ניתנה אך ביחס לחובות בני תביעה בהליך פשיטת רגל, הניתנים להפטר. החלטת בית המשפט, לא התייחסה לחוב מזונות וזה, אף לא נתבקש מטעם החייב.

אציין, כי גם לו הייתה באה בפניי בקשה להכללת חוב המזונות בצו ההפטר, הרי שעל פניו, לא הייתי מוצאת טעם או צידוק להכללת החוב כאמור. העובדה כי בינתיים בגרו ילדי החייב, אינה מעלה או

מורידה לעניין זכאותה של המשיבה 2 לגבות חוב המזונות, שכן יש לבחון הבקשה באספקלריה למועד התגבשות החוב.

לאור האמור לעיל, מורה על דחיית הבקשה באופן שבו המשיבה 2 רשאית להמשיך ולנהל הליכי גבייה פרטניים מטעמה, לצורך גביית חוב המזונות, גם זה שצמח בתקופה טרם מתן צו הכינוס ובלבד שכל סכום שהועבר לידיה על חשבון החיוב במזונות, באמצעות הליכי פשיטת הרגל של החייב, יופחת מיתרת החיוב.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: