לוי נ' יצחק אהרונוביץ השר לבטחון פנים ואח'

פסק דין

עתירה להורות למשיב 2 - נציב שירות בתי הסוהר (להלן: "הנציב") לבטל החלטתו מיום 6.1.11 לפיה תפוטר העותרת משירות בתי הסוהר (להלן: "החלטת הפיטורין"), ולאפשר לה המשך מילוי תפקידה בלשכת גיוס שב"ס או בתפקיד שווה ערך מבחינת שדרת הפיקוד ותנאי השירות והשכר בשב"ס, זאת לאור החלטת הפיטורין החורגת לטענתה ממתחם הסבירות ופוגעת בה פגיעה בלתי מידתית העולה על הנדרש.

כמו כן התבקש בית המשפט להורות לנציב לבטל את החלטתו לקצץ 50% משכרה של העותרת במהלך תקופת השעייתה (להלן: "החלטת קיזוז השכר") מאחר וההחלטה נתקבלה שלא כדין ובהיעדר שימוע לעותרת טרם הפגיעה הקשה בשכרה.

עיקרי העובדות וההליכים

העותרת שירתה בצה"ל כחובשת קרבית מחודש פברואר 2000 ועד חודש דצמבר 2001.

ביום 16.7.2002 גויסה העותרת לשורות השב"ס ושירתה בו עד ליום החלטת הפיטורין.

העותרת מילאה מגוון תפקידים בשב"ס לרבות חובשת בבתי כלא שונים. בגין מילוי תפקידיה אלה קיבלה העותרת תעודות הערכה. בתפקידה האחרון החל מחודש מאי 2009 שירתה העותרת בלשכת הגיוס של השב"ס ברמלה. במסגרת תפקיד זה עסקה בטיפול, זימון ומיון מועמדים ומגויסים ובמסגרת תפקידה הייתה אחראית, בין היתר, גם על הנפקתם של כרטיסי נוכחות לעובדי השב"ס.

לאחר נישואיה ביולי 2009 ומשלא צלחו ניסיונותיה להרות, החלה העותרת בטיפולי פריון. טיפולים אלה היו כרוכים בבדיקות רבות אשר הצריכו היעדרויות תדירות של העותרת מעבודתה. מצב זה יצר אצל העותרת לחץ ומצוקה נפשית והיא מצאה עצמה בקונפליקט בין רצונה לממש את חלומה להיות אם לבין הצורך למלא את תפקידה בשב"ס על הצד הטוב ביותר ולהימנע מהיעדרויות תכופות שלטענתה לא התקבלו בהבנה בקרב הממונים עליה.

אין חולק כי נסיבות אלה הן שהובילו להתרחשויות נשוא עתירה זו.

באמצע שנת 2010, בעקבות חשדות שעלו אצל מפקדת לשכת גיוס-המפקדת הישירה של העותרת, החל מעקב בנוגע לנוכחותה של העותרת. במעקב התגלה כי במספר מקרים הוחתם כרטיס הנוכחות של העותרת וזאת על אף שלא נכחה במקום העבודה בפועל. החתמת כרטיס הנוכחות נעשתה בידי שתי סוהרות-חיילות אשר בידיהן היה כרטיס נוכחות נוסף של העותרת אשר הונפק על ידה. החומר שנאסף הועבר לידי חוקרי היחידה הארצית לחקירת סוהרים-יאח"ס אשר פתחו בחקירה.

ביום 9.8.2010 נחקרה העותרת לראשונה בהפתעה במשרדה באשר למעשים הנ"ל. בחקירה זו כפרה העותרת בכל האשמות שיוחסו לה. ביום 11.8.2010, לאחר שנועצה עם עו"ד, הודתה העותרת מיוזמתה בעבירות המיוחסות לה בחמישה מקרים שונים, תוך שהיא מביעה חרטה על מעשיה.

ביום 1.9.2010 נשלח לעותרת מכתב התראה לפני החלטת השעיה ו/או פיטורין והזמנה לשימוע (נספח ה' לעתירה).

ביום 7.9.2010 נערך לעותרת שימוע לפני החלטת השעיה ו/או פיטורין בפני ראש צוות הליכים מנהליים (נספח מש/2 לכתב התשובה לעתירה).

ביום 11.11.2010, טרם שנתקבלה ההחלטה בעניין פיטוריה של העותרת, הוציא הנציב לעותרת, בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 80(ג)(2) לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"ב-1971 "צו השעיה מתפקיד" בו נקבע, בין היתר כי במשך תקופת השעייתה של העותרת מתפקידה ישולמו לה 50% ממשכורתה (נספח מש/3 לכתב התשובה לעתירה).

לאחר שנודע לעותרת על הפחתת השכר, פנתה לנציב השב"ס במכתב בו ביקשה לבחון מחדש של את עניין הפגיעה במשכורתה בתקופת ההשעיה (במכתבה פירטה העותרת את עובדת היותה בשמירה הריון דבר המונע ממנה כל השתכרות נוספת. כמו כן פירטה את קשייה הכלכליים (נספח מש/4 לכתב התשובה לעתירה).

ביום 28.12.2010 התכנסה "ועדה לבחינת שיעור השכר המשולם בהשעיה" לדיון מחדש בעניינה של העותרת והמליצה להפחית את הקיצוץ בשכרה מ-50% ל-25% בלבד. ביום 4.1.11 קיבל הנציב את המלצת הועדה והקיצוץ בשכרה של העובדת בתקופת ההשעיה הופחת ל-25%.

ביום 5.1.2011 ניתן היתר לפיטוריה של העותרת חרף הריונה על-ידי הגב' רבקה מקובר, מנהלת אגף ההסדרה מטעם התמ"ת, וזאת בהתאם להוראות סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954, מאחר ונמצא כי "פיטורי העובדת אינם קשורים להריונה, וכי העילה לפיטורין היא מעשיה החמורים של העובדת אשר יש בהם כדי לפגוע בבסיס האמון שבין המעביד לעובד" (נספח מש/10 לכתב התשובה לעתירה).

ביום 6.1.2011 הוחלט על פיטוריה של העותרת. הפיטורין נכנסו לתוקף ביום 11.2.11.

בדיון שהתקיים ביום 21.9.11 המלצתי לצדדים לנסות להגיע להסכמות מחוץ לכתלי בית המשפט.

ביום 27.10.11 הודיעו המשיבים כי בהתאם להמלצת בית המשפט הובא עניינה של העותרת לבחינה מחודשת בפני הגורמים הרלוונטיים בשב"ס על מנת שתישקל האפשרות להשיב את העותרת לשורות השב"ס ואולם הוחלט כי אין מקום לשנות מהחלטת הנציב.