לוי נ' ייטב

פסק דין

בפסק הדין מיום 30.3.08 נקבע כי עסקת המכר בין הצדדים בוטלה ועל כל אחד מהצדדים להשיב לצד השני את אשר קיבל. הואיל והשבה בפועל של הרכב אינה אפשרית, יש לערוך התחשבנות בין הסכומים הכספיים שהועברו בפועל על ידי התובע לנתבע ובין ערך הרכב בפועל. על רקע מכלול הראיות והנסיבות, מצאתי לנכון להעמיד את ההפרש בין התמורה ששולמה לבין שווי הרכב על הסך של 3,500 ₪.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן בערעור (בר"ע 570/08) נקבע, כי יש להחזיר הדיון לבית משפט זה לנוכח העדר הנמקה מספקת לסך שנפסק וכן על רקע ראיה נוספת שהוגשה – מחירון של לוי יצחק. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו קיומן של טענות נוספות שהועלו על ידי התובע לגבי ראשי נזק שלא זכו להתייחסות בפסק הדין.

קבעתי דיון במעמד הצדדים. התובע התייצב לדיון אך הנתבע לא התייצב לדיון. מבדיקה שנערכה עלה, כי ההזמנה נשלחה לנתבע על פי הכתובת שמסר לצורך מסירת כתבי בי"ד ועל כן יש לראותו כמי שזומן כדין.

בדיון שנערך טען התובע כי יש להחזיר לו את מלוא הסכום ששילם עבור הרכב. לדבריו, על פי המחירון, מחיר הרכב היה 6,000 ₪ לערך, והנתבע צריך להחזיר את כל ההפרש בין המחיר ששולם למחיר המחירון. התובע ביקש להגיש את המחירון לתיק בית המשפט ואפשרתי לתובע לעשות כן תוך 14 יום ממועד הדיון.

התובע לא הגיש את המחירון עליו הסתמך בטיעוניו. במצב דברים זה, הרי שלמעשה, לא מונחת בפני בית המשפט כל תשתית ראייתית שונה מזו שעמדה בפניו בעת מתן פסק הדין.

בחנתי פעם נוספת את הראיות שהוצגו בהליך זה והגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעמיד את הפיצוי לתובע על הסך של 3,500 ₪, כפי שנפסק בפסק הדין.

הצדדים עצמם לא סיפקו לבית המשפט תשתית מספקת לצורך עריכת חישוב של הפיצוי המגיע לתובע. מחדל זה צריך לפעול, בדרך הדברים הרגילה, לחובת התובע, שכן הנטל להוכיח את שיעור הנזק מוטל על התובע. עם זאת, כאשר יש בידי בית המשפט להעריך, ולו בדרך של אומדנא, את גובה הנזק, אין בעובדה כי לא הובאו על ידי התובע ראיות מלאות המאפשרות כימות מדויק של הנזק, כדי להצדיק דחיית התביעה בהקשר זה. במצב כזה, על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות והראיות, לצורך הערכה של גובה הנזק.

במקרה זה, הערכת בית המשפט צריכה להתייחס לשאלת ההפרש בין שווי הרכב בפועל לבין התשלום ששולם עבורו. בדרך כלל, הוכחת ערכו של רכב נעשית על ידי הגשתה של חוות דעת שמאי. במקרה זה, כמפורט לעיל, לא הוגשה חוות דעת של שמאי וכן לא הוגשו ראיות אחרות היכולות להצביע באופן מדויק על ערכו של הרכב בפועל.

נקודת המוצא בפסיקת הפיצוי הינה, כי אכן ערכו של הרכב בפועל היה נמוך יותר מהמחיר שנקבע בין הצדדים. כל זאת, לנוכח קביעתו של בית המשפט לגבי מציאתם של ליקויים מהותיים ברכב, החורגים באופן משמעותי מאותם ליקויים שהיו ידועים לתובע ואשר עליהם דובר בעת חתימת ההסכם (ההסכם התייחס גם לביצוע תיקונים של ליקויים שונים שאומנם היו ידועים לצדדים). כלומר, הסכמת הצדדים היא שמשקפת את הערכתם של שוויו של הרכב, על פי המידע הידוע להם בקשר לרכב ולנוכח מצבו. הליקויים המהותיים שנמצאו, אך לא היו ידועים לתובע, מלמדים על כך ששווי הרכב היה נמוך יותר, בהתאם למהותם של הליקויים. מאידך, ליקויים שהיו ידועים, אינם מצדיקים סטייה/הפחתה מהסכום שנקבע על ידי הצדדים כתמורה בגין הרכב, שהרי גולמו על ידי הצדדים בעת קביעת המחיר המוסכם.

בהעדר מחירון הרכב אליו התייחס התובע בטיעוניו, לא ניתן להתייחס למחיר המחירון כמרכיב בקביעת ערכו של הרכב. כך או כך, מחיר המחירון מתייחס לרכב ממוצע, והמחיר יכול להשתנות באופן משמעותי לנוכח מאפייני הרכב הספציפי, כגון מספר הבעלים הקודמים, מספר הקילומטרים שנסע הרכב וכן מרכיבים מיוחדים, כגון תוספות ואביזרים שיש ברכב. במקרה זה, המחיר עליו הוסכם בין הצדדים, לנוכח מאפייני הרכב הקונקרטים, שונה לחלוטין מהמחיר שנטען כי משקף את מחיר המחירון. כאשר מדובר ברכב ישן, הרי שהפער בין מחיר המחירון לבין המחיר בפועל, אותו קובעים הצדדים במשא ומתן, יכול להיות משמעותי (באחוזים מהמחיר).

עוד יש לזכור, כי במקרה זה, קיימת מחלוקת גם לגבי הסכומים ששולמו על ידי התובע לנתבע ובכלל זאת בשאלה, האם התובע שילם לנתבע את מלוא התשלום שהוסכם עליו בגין רכישת הרכב. יש לציין כי ההסכם נקב בסכום שישולם עבור הרכב וכן אוזכרו סכומי כסף בקשר לתיקונים ברכב. מהראיות עולה, כי לפחות בהקשר זה, הכף נוטה, באופן מסוים, לצד הנתבע. שני הצדדים הזכירו בעדותם את דרישתו של הנתבע, לאחר העברת הרכב לידי התובע, לפיה התובע נותר חייב לנתבע סך של 3,000 ₪, אשר טרם שולם. הסך האמור עולה גם מתוך המסמך שהציג התובע במצורף לכתב תביעתו לפיו אישר הנתבע קבלת סך של 15,000 ₪, אך ציין, כי נותר עוד 3,000 ₪ שישולמו לאחר העברת הבעלות כשתתקיים.

קביעת סכום הפיצוי תעשה, בהתאם למפורט לעיל, שלא על פי תחשיב מדויק אלא בדרך של הערכה בלבד, והסכום שנפסק הינו על יסוד אומדן גלובלי. בהתחשב במפורט לעיל, הן ביחס להערכת שוויו של הרכב בפועל והן ביחס לסכומים ששולמו עבורו (מתוך הסכום שנקבע בהסכם בין הצדדים), מצאתי לנכון להעמיד את ההפרש ביניהם, על הסך של 3,500 ₪.

באשר לראשי נזק נוספים שהתובע טען בפני בית המשפט המחוזי כי לא קיבלו ביטוי בפסק הדין, לא הובהר בדיון בפניי במה מדובר ולאילו טענות הכוונה. במצב דברים זה, לא אוכל להתייחס לטענות שטיבן לא הובהר.

ניתן היום, ל' ניסן תש"ע, 14 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: