לוי נ' טל

פסק דין

בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית ממשית: התובע והנתבעת הם שכנים. לתובע יוחד מקום חניה בקרבת מקום מגוריו, כפי שהתירה לו הרשות המקומית בשל מוגבלות, עם סימון של מעטפה על גבי הכביש ועמוד עם שלט המציין את מספר הרישוי של מכוניתו. התובע שב לביתו בשעת לילה מאוחרת ומצא את רכבה של הנתבעת חונה במקום החניה שיוחד לו. בשל כך, נאלץ להחנות במרחק גדול מהבית והדבר גרם לו טרחה וכאב.

הנתבעת מודה שאכן חנתה במקום החניה שיוחד כדין לתובע, אבל עשתה זאת בטעות מפני שראתה במקום סמוך רכב דומה מאוד לרכבו של התובע, וסברה שהתובע כבר מצא חניה אחרת. נוכח מצוקת החניה במקום, היא חנתה במקום שנשמר לתובע מפני שסברה שהוא לא זקוק לו.

הנתבעת התנצלה. עוד טענה במסגרת כתב ההגנה, שהתובע דיבר אליה בלשון איום בעקבות אירוע זה והתובע מכחיש זאת.

אין בדעתי לברר טענות שאינן נחוצות להכרעה, ולכן אתעלם מהטענות הנוגעות למעשים שקרו למחרת האירוע שבגינו הוגשה התביעה.

מהעובדות שאינן במחלוקת ברור, שהנתבעת הפרה נורמה משפטית שנוצרה להגנת אינטרס ראוי של התובע. התובע סיפר שפנה בתלונות למשטרה ולעירייה בגין אירוע זה, אך אף אחת משתי רשויות נכבדות אלה לא נקטה שום פעולה נגד הנתבעת. בצר לו, הגיש תביעה זו.

המעשה שעשתה הנתבעת תורץ על ידה בטעות שעשתה, שחשבה שמכוניתו של התובע חונה במקום סמוך והתובע כבר אינו זקוק למקום החניה שיוחד לו כדין. טעות שכזו יכולה להתרחש רק במקום שבו האזרח שם עצמו מעל החוק. על פי דין אסור היה לנתבעת לחנות במקום שחנתה. הנתבעת, במקום לציית לדין, בחנה אותו על פי מיטב שיקול דעתה והסיקה שאינו רלוונטי לנסיבות. לא מדובר כאן ב"טעות", אלא באי הבנה יסודית של מהותו של האיסור הפלילי. האזרח מצופה לציית למצוות החוק לא מפני שהחוק נראה לו הגיוני או צודק אלא פשוט מפני שזו מצוות החוק.

כאשר הנתבעת בחרה להרהר אחר מצוות מחוקק המשנה שייחד מקום חניה לתובע, היא נטלה את הסיכון שתגרום לתובע נזק. נזקו של התובע היה כאשר לא יכול היה לחנות במקום שיוחד לו, אלא נאלץ לשוטט ברחבי העיר עד שמצא חניה רחוקה, ומשם היה עליו לשוב לביתו במאמץ וכאב אשר מחוקק המשנה מצא שראוי למנוע ממנו.

המעשה שעשתה הנתבעת הוא מעשה עוולה (של "הפרת חובה חקוקה" לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין), אשר התובע סבל בגללו נזק, שמקצתו נזק גוף ממש (הסבל והכאב שנגרמו לו).

בהתחשב בכך שרשויות אחרות לא אכפו את הדין להגנת התובע, הגשת תביעה זו היתה במקומה.

לאור זאת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1,000 ₪.

על פסק דין ניתן לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בת"א בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ג' חשון תשע"ב, 31 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: